 |
| דוכן מחומרים טבעיים בכניסה לבית הבד |
בוקר סוכות,מתחיל לו בצעדים מנומנמים,והרכב מתחיל להחליק לו להרי נצרת,בואכה ציפורי.הזדמנו לנו באקראי ל"ריש לקיש",אותו בית בד במושב.בכניסה מקדמים אותנו נופי הגליל המערבי והרבה שקט-גם כן שקט גלילי מטובל בהרבה גיר ועצי זיית מסביב..והרבה מורשת כיאה למקום עם עבר כמו ציפורי.אני דופק בדלתם של משפחת נוי מאיר והם פותחים לי אותה במאור עיניים...אנשים ממקום אחר,עם קצב אחר...
איילה,שאחראית על החווה כעת,מובילה אותי לבית הבד,שבכניסה אליו בולט העיצוב הטבעי,וכך גם אולם איילה,אגרונומית רבת ניסיון בתחום הזיית,מכניסה אותי ישירות לבית הבד.היא מראה לי את ציוד בית הבד איילה נולדה כאן אולם מלווה את המקום מזה 4 שנים,מאז עזבו השותפים המקוריים את החווה.המקום מייצר שמן מזיתים צעירים וגם עתיקים בשיטות אורגניות בלבד ועל כך גאוות המשפחה.גם היא,שמתחילה בימים אלו לעשות דוקטורט על זני זיית עתיקים מביאה משלה לפעילות במקום.
אני מפרגן לה על העיצוב והיא אומרת שכל המשפחה שותפה בבניית המקום.כל הבנייה של בית הבד נעשתה בחומרים טבעיים,על בסיס של בנייה בבאלות קש וכיסוי בטיח על בסיס טבעי.
המקום מרגיש כלכך טוב ונכון וטבעי,גם מבפנים,וגם השילוב שלו מבחינה חיצונית עם הסביבה והגינון מסביב...,תמונות נוספות באלבום הבא
טוב להבין שיש מקומות כאלו בארץ שחושבים ועושים סביבתי והשילוב הזה של עצי הזיית ותרבותו הוא כל-כך נכון,אפשר לבנות סוכת שלום...
 |
| עיצוב בטיח טבעי ובסיס השורשים של זיית עתיק |
 |
| נופי גליל בכניסה לריש לקיש |
 |
| בית הבד על ציודו |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה