יום נוסף בחווה-והפעם..ילדים לומדים את הערך של להכין שתיל ואלו שבאים אחריהם וקצת על תרבות הגינון...

בבוקרו של אותו יום קיבלתי את הטלפון של האחראי על הנכסים במשרד החקלאות וכשהתקשרתי אליו וסיפרתי לו על רצוני להשתתף בפגישה.סיפרתי לו על הדמויות שבשמן אני פועל ועל רצוני להביע עמדה ציבורית נוספת.הוא ביקש ממני לשלוח לו מייל על מנת לאשר זאת עם הניפגשים...הוא הופתע מכך שאמרתי לו שהיום איני יכול כי עלי להתכונן לפעילות...לפחות,כך אמר לי-יש לנו את כל יום המחר...

הילדים מגיעים...

חזי מסביר לילדים בגן את דברי ימי חוות הנוי

כעת הכנתי את כלי העבודה השנים ואת הפינה של האצבעות ירוקות...ואז הם הגיעו...קבוצה מבית ספר בכרכור,שבאו לסיים את שנת הלימודים בביקור בחוות הנוי...

הילדים צבעו עציצים ובזמן שאלו התיבשו,אצו רצו לחפש את העץ..בשאלון יחודי...הכל במרחבי הגן הקסום...אם כי מעט סימני יובש ניכרים בו בתחילת הקיץ...

ואז הגיע השלב שבו שתלו את העציצים-כולם הכירו את צמח הבשמת..ואיך לשתול אותו ,והיכן להציבו...כל אחד בקצב שלו...ספרתי להם על הצורך בלהכיר צמחים חדשים לעולם הגינון..ואלו שארגנו את משימתם יפה ושתלו את הבשמת היטב-זכו לצ'ופר מיוחד-

הם לקחו שתיל שהוכן בחווה מבעוד מועד של פורטולקריה ושתלו אותו בעציץ קטן,והכינו מיחור של הצמח-שתיל לאלו שיבואו אחריהם...

כך סיפרתי להם...אנו מערבבים בעבודתם עבודתה של ידיים נוספות...בלי הבדלים של גיל...מין ומוצא...והצמחים גדלים באדמה מעורבבת...

ולבסוף,נקראתי להסביר להם את הערך היחודי שבגן...הראתי להם את כלי העבודה הישנים של הבוסטנאי,ועניתי על שאלותיהם...בעיניו של ילד כל כלי כזה שנעשה מאמצעים פשוטים הוא דרך לחשיבה יצירתית...לעולם של מיחזור...

וכך הפלגתי וסיפרתי להם על כך שמה שאנו מלמדים אותם שגננות זה לא רק לשתול צמחים או לנקות עלים-אלא זו גם תרבות..והודיתי להם על הביקור ומיוחד...אחרי עלתה אחת האמהות של הילדים וסיפרה על הגינה בה עבדה עם אביה בילדותה ומה זה הביא לחייה-הכרות עם עבודת האדמה,עם זיעה ועם שריטות-וגם עם עקביות בעבודה והכרות עם הטבע...

שבתי למשרד לאחר לכתם,ואלסטרומריה שוב חייכה אלי..את חיוכה הקיצי...

הילדים ואלי מחליטים על צבעים לעציצים

פעולה יצריתית

צובעים ביחד

יוצאים למסע בעקבות העצים

כלאחד והקצב שלו -שותלים עציצים באצבעות ירוקות

מנצלים את מרחבי הגן למשחק משותף

הורים מספרים על תרבות הגינון שלהם

שתילי פורטולוקריה מחכים כבר לידיים הבאות שישתלו אותם

כלי הבוסטנאי הישנים עם סלולרי חדיש...משקיפים על דור העתיד

סיור בחוות הנוי-והפעם-פריחות קייץ יחודיות ופירות הקיץ מבשילים וגם סטודנטים במפגש שני.

סיור של שבוע חדש בחוות הנוי –פריחות יחודית כגון פריחת האלסטרומריה ופרחים נוספים,ובחלקת עצי הפרי-מבשילים להם המנגו,וגם הענבים בגפן גדלים בדרכם להבשלה-אך עדיין לציפורים-עם הכנפיים וללא הכנפיים אין מה לטעום,ומקביל מתמלאים פירות ההדר לקראת הבשלה מאוחרת יותר.כאן הגיע הטלפון המיוחל מנציגי אגודת הסטודנטים כדי לבדוק ולסכם את המשך ההתקשרות לקראת שיקום המתחם הירוק,לטובת חשיבה מקיימת.

בית הרשת מחכה לסטודנטים שחושבים ירוק

לעת חזרה-בחנו את הכלים שמצאנו במגרותיו של אחד מהאנשים,אותם אצבעות ירוקות...אותו מסור עם ידית העץ,שכנראה הביא מאמריקה של שנות ה- 50,כשכלים כאלו רק נעשו לראשונה,או סכין ההרכבות שידיתו צינור השקיה חתוך והלהב שלו עשוי ממסור סרט שבור שהושחז..ניזכרתי איך היה מראה לי אותו בוסטנאי איך להרכיב את עצי השקד והשזיף בבוטסנו ,כשהייתי ילד-ואיך היה עוטף את ההרכבה העדינה בשקית...ניילון ואחריה עוד שקית של מעטפת דואר,כדי לשמור על הלחות...ואומר-תסתכל-ותבין כי אחר כך זה  תורך להרכיב...

ומצאתי גם את זכוכית המגדלת הקטנה עימה הראה לי את זחלי צרעת השקד ואת הבלסטופגה של תאנה,מלווים ביחד איתי את חיי הפרי...חשבתי איך אני מספר את זה לילדים שבאים מחר ומה זה יעשה להם...ילדים שגדלים בתרבות של צריכה-איך הם יגיבו לסכין שעשוי מחתיכת צינור ולהב משונן...חשבתי איך להסביר להם את היחוד שבענין

ציוד לביצוע עבודות בוסטן-מסור עם ידית עץ,סכין הרכבות וציוד מדידות 

לגרסטרמיה בהוד פריחתה

מנגו בהבשלתו

פיתח הסמדר

ן

האלסטרומריה מכינה את עצמה ליום המחר

סכין הרכבות ממסורית מקובעת בטפטפת ישנה

סכין הרכבה שידיתו עשויה מטפטפת מאורכת ובתוכה מקובעת מסורית לחיתוך עץ,מושחזת היטב-מושיט לי נוטע ותיק בידו שאוחזת את הסכין הקטן...זכר לאלפי הרכבות שאותן ביצעו במהלך חייו במטעי הקבוצה..ואני ניזכר איך היה מסיים את ההרכבה ומניח את שקיות הדואר על ההרכבה הצעירה כדי שתיקלט.קודם לכן סיירנו במטע והוא איתר ענפים טובים לקחת מהם יחורים...

אביזרים כאלו ממחישים לי איך יכול איש שטח לאלתר לעצמו פתרונות וציוד מפריטים המצויים יש מאיין...וגם לחסוך מעט כסף..

סכין הרכבות מהלב מסורית מקובעת בטפטפת ישנה בין אצבעות שעשו הרבה הרכבות במטעי העמק

והמראה הזה מושך אותי לזכרונות אחרים,מנוטע אחר...שהוליך אותי מילדות,בשבילי העמק ,ובכלל הוא אהב שבילים ובעיקר מקומות ללא שביל וכל עץ מענין שהיה רואה-אם זה השקד,האגס,הזית או כל עץ אחר שיהיה לו מקום בבוסתן שנטע בשולי הקיבוץ

הוא היה מוציא מנרתיק גדול שהיה חגור על חגורתו סכין גדול,כזה שעשה מצינור השקיה קשיח ומסורית גדולה,גם היא מושחזת היטב..סכין ההרכבות שלו...כזה ששימש אותו להרכבות בכל רחבי הארץ,ובכלל..סכין שטוב לחתוך כל דבר,כל עוד הוא מושחז,ואפשר לשלוף אותו בעת הצורך מנרתיק העור שהכין לו במיוחד בפרזול מעור נעליים עבה,המפרזל שחי בקיבוץ...ככה זה היה בשנות החמישים של המאה הקודמת..

כך היה מספר לי איך למד להרכיב עצים בצעירותו כשעבד במשתלה שאביו טיפח,בקבוצה קטנה על גבעה בעמק,ואיך כך הוא למד להרכיב בעבודה עקבית לאורך שורות של עצים,בשמש העמק הקופחת..
בכל פעם שרצה להזכיר לי שעבודה מוצלחת נקנית בהרבה עקביות,היה אוסף יש מאיין גזיר עץ,

שולף את סכין ההרכבה מהנרתיק,ומשייף בידיים מקצועיות..זיכרון מהעבר..ככה זה עם חפצים ישנים...שהם מוליכים אותך עימם למקום מן העבר...קיים וחי בזכרונות..

או בסיפורים..שהיו ...או אולי היו...

וכעת אני במכוורת בה אוסף הנוטע המבוגר את החפצים שאסף במסעותיו בשבילי העמק-להב כידון,כלי עבודה ישנים-המפתח הצרפתי שהיה בשימוש לפני המפתח השבדי....פרסות סוסים בגדלים שונים...ועוד ועוד כלים...חלקי כלים...לכל אחד מהם סיפור...

כלי עבודה ישניםוהמפתח הצרפתי בפינה העליונה משמאל

שהוא דולה לאט לאט,מזכרונו של אדם שידע המון,

ובגילו המתבגר,

הוא עושה את הדרך,

לאט לאט,

שוב אל באר הזכרונות,

להעלות אותם,

לאט את הזכרונות,

מהימים בהם הרגליים היו קלות,

העיניים היו חדות,

וסכין ההרכבות

זה שמוכן לו בידית עשויה טפטפת ישנה,

היה מושחז וחד

ועושה את עבודת ההרכבה

במטעי השקד,

להבי כלי עבודה מסודרים על הקיר

אליהם השקים כל יום קום במשך כמה עשורי שנים

כלים מכאניים בעולם הגננות שלי...

מאז שהתחלתי אני לעסוק בגננות באופן פרטי,אני עובד עם כלי גננות משומשים

וכלים אלו עושים הרבה תקלות..

כך נצרבו בזכרוני שעות ארוכות של טיפול ותיקון כלים בעת לילה אחרי העבודה,לפני שאני מגיע איתם לעוד בלוי בסדנאות הטכנאי,כך מהולים לי זכרונות ריחות הפרחים והעצה המפורקת בחורף..עם ריחות שמן ובנזין בחלל הבית..משהו שמעיב מעט על הקסם המסתורי של ימי בין הגינות..

יום אחד לפני כמה שנים,ניגשתי לבדיקת עיניים שגרתית,ואז הודיע לי הרופא שהוא מאבחן אצלי קטארקט...

זה היה הלם בשבילי,לכבוד גיל הארבעים,

כזה צעיר,קטארקט..

אבל הייתי חייב להחליט...בדיוק אז התחלתי לקבל עוד ועוד עבודות,

ולא כל אדם שניסיתי להעסיק כעוזר באמת שיפר לי את הקצב....

הרגשתי שכל התקלות שהיו לי באותה עת,

מסמנות לי משהו..

התחלתי לבדוק את עצמי...

החלטתי לבדוק את דרכי...

הגעתי שוב לחוות הנוי,

ניפגשתי עם רחמים,

ניפגשתי עם אלי,

וחשבתי שאולי ננסה ביחד בשטח המשתלה,איפה שהגן הבוטני לא ממלא את כל קסמו,

להקים גן של זכרונות מעולם הגננות,

כלי עבודה עם סיפורים,

 מכסחות דשא ישנות

מסורי גיזום,

חרמשים מכאניים

מזמרות,סכיני הרכבה,ועוד מעולמו של גנן,בשביל של סיפורים וזכרונות,

בדרך למוזיאון קטן,

לעניני גננות ושתלנות

ואז סיפר לי רחמים שיש ענינים עם המשתלה,

ורופין,המנהלים שלהם,

מקשים על העבודה שלה

ושהיא אולי תיסגר..