"עם
של יוגבים,נוקדים וכורמים היה ישראל בשבתו בארצו.רוחו,חוקיו ותרבותו צמו מן האדמה
ומן היקום הסובבים אותו.מנהיגי העם,מלכיו ונביאיו,נלקחו לא אחת מעם מלמד הבקר,מתוך
בילוס שקמים ומאחורי הצאן.הקשר לאדמה לא פסק גם עם חורבן הבית ולא כל השורשים
נעקרו עם אובדן הקוממיות המדינית.
העם שהלך בגולה,לא חדל לקוות כי ישוב
לאדמתו לעבדה ולשמרה.במרחקי זמן ומקום התפלל לתפוצותיו,בהתיחדו עם קונו במשך
דורות,על גשמים שירדו בעיתם בארץ ישראל
מכורתו ומולדת אבותיו.לא יפלא איפה כי תנועת התחיה המודרנית היתה ספוגה געגועים
לעבודת האדמה..."
כך פותח לוי אשכול את דברי החקלאות של
שנות ה 50 במבט לאחור אל ימיהם של החלוצים.
משפטים אלו מן העבר עלו בראשי כשצפיתי בתמונה
אחת,בה הם מצולמים ביחד,בועידת היסוד של ההסתדרות הכללית,דויד צירקין,איש הקבוץ
הגדול בעין חרוד ויעקב ריז'יק,איש הקבוצה האינטימית השכנה בגבע.שני שתלנים ואנשי
חזון שהגיעו לעמק במטרה לחיות חיי שיתוף ולהוציא לחמם מהאדמה.
אנשים שלא בחלו בעבודה קשה אך הקפידו על
הערך התרבותי של חייהם.כך חשבתי כשהתבוננתי בכלים שנאספו להם במסגרת פעולותיו של ברק-והפעם-היה להם מגע אישי-טנא שתלנים,מסור כיס,נרתיק עור,מזמרה ישנה...
יצאתי את ביתי ופניתי לפגוש את את בנו של ריז'יק,לימים רז,ושאלתי אותו מה
זכור לו מאותה תקופה לגבי המשתלות.הוא חייך ואמר-את זה יכל לספר יותר טוב דניאל אחי...הביט..וחייך..( חיוך עצוב..דניאל כבר לא עימנו),ואז הזכיר-יעקב לא רק שעסק בשתלנות כי אם התמחה בזבל אורגני..ואף הקים את המחלקה לזיבול אורגני...ברופין..הוא העריך מאוד את מינצר...איש מרחביה שעבד עימו שם במרכז
 |
| כלי עבודתו של בוסטנאי ,כלים מלפני 60-70 שנים-בעבודת יד |
לזיבול
אורגני...שניהם היו אז בגיל מבוגר מאוד,ועסקו בהדרכה ובהכנת תצפיות.הם עברו
בנקודות שונות בעמק חפר וערכו תצפיות והדריכו בישובים"..ואז הוא עצר והוסיף
ואמר-"אבל דע לך..אני איני זוכר שאז קראו מקום הזה בשם "חוות
נוי"...יעקב כשהיה מבקש ממני להביא שתילים בדרכי לגבע ממקווה ישראל,היה מבקש
ממני לעבור במשתלה שבתחנת ההדגמה"....הנה לנו...שתילים מחוות הנוי עושים את
דרכם לעמק...
כך זה היה בשנות ה-50- לאחר שוך
המלחמות,היתה עלייה מרובה,עם צריכת מזון מוגברת וצורך להכשיר אלפים לעבודה
ולהדריכם.המדינה היתה חייבת להכשיר באופן נמרץ מדריכים ואנשי מקצוע,כדי להדביק את
הצרכים.אולם בתוך זה הושם דגש על טיפוח סביבת הבית-"תוך עשר שנים השתנה נופם
של מקומות רבים...בתקופה זו תוכננו ובוצעו מפעלי גננות רבים לתפארת,כגון:רמת
הנדיב,מכון וייצמן למדע,הרחבת הגן הבוטני במקווה ישראל,גן אילת,חוות נוי של
הממשלה,גן העצמאות בתל אביב,גנים רבים בחיפה וברמת גן.במשך שנים אחדות קוימה תחרות
לקביעת הגן המצטיין".יצירת גינות במקומות ישוב,וביחוד בשטחי ספר שוממים,הוכחה
כתנאי הכרחי לקשירת התושבים למקומם"
כך מצאה את עצמה חוות הנוי ,בלב ליבה של
העשיה החקלאית בשנותיה הראשונות של המדינה, ועל כך בהמשך לבוא...
