זה התחיל בפסיפלורה והסתיים בסיור מרתק אצל מגדל פטריות מקצועי

 שיחי הפסיפלורה בכניסה למפעל

שני שיחי פסיפלורה משכו את עיני בכניסה למפעל "מיקוליביה" .אני חובב את השיח ופריו ורבות מסופר עליו אולם הפעם מה שמשך את עיני היו ההבדלים בגודל של שני השיחים.אני במקרים כאלו ישר ניגש לבדוק אם יש כאן מחלה או משהו דומה.מכיוון שלא זהיתי סימן כזה,פניתי לרועי מהמפעל.רועי חייך ואמר לי "בוא דבר ראשון כנס לסיור קצר...".

פסיפלורה במצע רגיל

פסיפלורה במצע מאולח

נועם הליכותיו השרה בי ביטחון שבסוף הסיור גם נדע מה ארע לפסיפלורה וניגשתי עימו לחדר הגידול של הפטריות במפעל.רועי עשה לי סיור שבמהלכו הבנתי את התהליך של גידול הפטריות בתנאים מבוקרים ובהדגמה בתנאי סביבה,כפי שאפרט כאן:

1)הכנת תערובות גידול מנסורת עץ אלון (מגיעה בתערובת דחוסה) וכן דגניים ממינים שונים,גיר וגבס וכן מרכיבים נוספים,בהרכב שנקבע לפי סוג הפטריה לגידול במצע.

2)המצע המעורבב נדחס בשקיות ועובר אינקובציה למניעת זיהומים  ומייד עובר לגידול בתנאים מבוקרים וטיפול סטרילי.

בתנאים אלו נזרעים הנבגים במצע ובמהלך של שבוע הם שולחים תפטיר ומגיעים לגודל מלא ומוכנים לעיבוד.למי שיזכה לטעום פעם פטריה מסוג כזה...נכונה חווית טעם יחודית לזמן רב....

הפלאורטוס ארינג'י בגידול בתנאים  מבוקרים

משם המשיך איתי רועי לחדר האכסנה לפני שיווק והראה לי את המוצר הסופי שנמכר בחנויות הטבע.לפטריות ערך תזונתי רב ביותר והן מרכיב חשוב בסלטים ורבים מהמאכלים הטריים והמבושלים.אגב מוסיף, רועי,בעוד אנו ניכנסים למרכז המבקרים,שהפטריה היחודית לגידול במפעל,שומרת על ערכה התזונתי גם לאחר בישול.כאן הוא מראה לי תצוגה מרשימה מאוד של סוגי פטריות שונים שמצויים ברקע בזמן שהם נותנים שם הרצאה מלווה במצגת.

בשלב זה רמז לי רועי שהגיע הזמן לצאת החוצה והוביל אותי למתקן מקורה בעץ וניילון-

שם הוא חשף בפני את היוזמה הבאה שלהם פטריות לקטיף עצמי.למתענין זה נראה מדהים -גידולה של הפטריה במצע קש וחומר אורגני,וכן הגידול במצע אורגני בלבד-תוך שבוע גדל התפטיר משלב התחלתי לשלב שבו הפטריה מופיעה בגודל מירבי...

לגידול הפטריה יש השפעה גם על מרכיבי הקרקע,וכן תאחיזת המיים  וזמינות חומרי ההזנה שבה לצמח.

ועכשיו,הבהיר לי רועי,אפשר להבין מדוע בין שני השיחים שראיתי היה הבדל כזה גדול בגודלם-השיח הימני גדל בתערובת גידול רגילה ואילו השיח הגדול,נשתל באותו גודל ,באותה עת ואותו סוג מצע...רק שזה היה מאולח בפטריה שטייבה את הקרקע.

פלואורטוס אוסטרטוס במצע גידול-משמאל ניתן לראות שלב התחלתי ומימין -לאחר שובע גידול

יש חוויות של טבע ותעשיית הטבע שנטבעות בך עמוק...במהלך הסיור סיפר לי רועי שהוא הגיע למפעל מתפקיד בחברת הייטק,והוא בכלל ממשפחה של פרדסנים גדולים מאוד מהעמק...ישר הבזיקה לי בזיכרון עבודתם של אנשי המרכז לזיבול אורגני בשנות החמישים בפרדסי העמק,ואמרתי לו שאחפש בדיווחיו של יעקב רז אם אכן עשה שם עבודה..וחייכנו כשסיפרתי לו עבודתו של רז הבן על פטריות הקרקע שנקטעה במלחמת השחרור,מענין איך תחום אדיר זה היה עד כה נחבא אל הכלים.עכשיו אפשר לראות הדגמה מלאה אצל רועי במפעל,ואפשר להתרשם גם להתרשם מהאלבום הבא

למעונינים בפרטים נוספים וסיור,ניתן לקבל בקישור הבא

הצוות שקיבל את פני-מימין-רועי,עידו ומשה

סיכום לפעילות חג הסוכות ולשנת הפעילות

בסוף היום השני של החג סבבתי בחווה עם אנשים ,ראינו כמה עצים,וכמה שיטות לתמיכה בעצים מבוגרים ואז שאלה אותי נערה צעירה,שסבבה עימי ועם אביה,איך אנחנו רוצים שהמקום הזה התקיים...

אריאל מסביר לתושבת העמק המודאגת על המצב

הסברתי לה שאנחנו צריכים לקיים יותר פעילויות,ולהניע יותר אנשים להגיע למקום.ואז היא חשבה ואמרה שהיא רואה שמי שמגיע הנה מחפש שקט וזה הקסם של המקום,ואם יגיעו כל הזמן אנשים,תהיה הרבה תנועה,אבל גם יהיה רעש,לכלוך,המון רועש...חשבתי על דבריה הנבונים וניסיתי להסביר לה שהמקום גדול מספיק בשביל שגם תנועה יותר גדולה לא תשנה את החוויה הזו של השקט,ושל היופי היחודי שהמקום מביא..על כך היא נתנה לי הצעה משלה...שבמקום שקט כזה...לא חייבים לחשוב רק על כסף...ואפשר שהמדינה תתמוך בו כמקום ציבורי.סיפרתי לה על תוכנית הגן וסביבתו ,על העבודה שלנו עם ילדים ומבוגרים ועל שיתופי הפעולה שנרקמים ועל זה שההליך המשפטי מקשה עלינו מאוד לקיים את הפעילות כסידרה.היא הבטיחה שהיא תעביר את דברינו בין מכירה הצעירים.

לפני החג היתה לנו התלבטות,האם לארגן פעילויות,וכמה אנשים יגיעו...כי שנה קודם יצאנו בארגון משמעותי והגיעו כ 250 איש.
בסופו של דבר  החלטנו לפתוח את החווה,בלי לחץ של שיווק או לחשוב על כמה יגיעו..מה שיהיה יהיה.
הגיעו אנשים  בעקבות פרסומים של אריאל,של ברק,ואף שלנו.ההתעוררות הציבורית שעולה לאט לאט ומגיעה אף למסדרונות הכנסת ועדיין הכוח לפעול בשם הציבור בא מהציבור,מהאנשים שחווים את המקום ונחשפים לאיכויות שלו.לכן לקחנו את הזמן ן להקשיב לאנשים,לשוחח יותר ופחות להדריך או להרצות....
זה היה חשוב מאוד...כי הגיעו אנשים מהתחום המקצועי שקשורים באדריכלות,גינון,גינון טיפולי,אמנות..יצירה..מעבירי סדנאות...אנשי תקשורת,אנשי עסקים,אנשי רוח,וכאלו שפשוט הענין הזה עושה להם משהו.כולם באו לבקר במקום ולקחו את החוויה של הגן למקום משלהם בלב –וכולם שמעו אותנו והעלו משאלות ואף השגות .זה היה מענין מאוד.
מכל האנשים נשמעה דאגה עמוקה,וחוסר הבנה  לסרט האדום הזה שמחלק את הגן בחלק הכי חשוב בו- ל"משתלה מסחרית" ולגן בוטני,לפי הגדרת משרד החקלאות.זה הבליט למולנו את השאלה מה החשיבות שיש למושג גן בוטני,שנקבעה בדרך שבה הלכו אלו שהגיעו הנה לפנינו-אנשים כמו מיכאל זהרי,נפתולסקי,קושניר,וכמובן במקרה של חוות הנוי-צירקין,בנימין וחובריהם.
העלנו בהקשר זה  גם את החשיבות שיש להפצת הצמחים בהתישבות ושגן בוטני הינו חלק מהסביבה בה הוא קיים ומתהווה והמקום צריך את המשאבים הדרושים לקיומו כדי להיות מרכז של סביבה פורה מבחינה מקצועית ורוחנית ושניהם ביחד.

חזקי וברק עם מבקר מעמיק דעת בעניני החווה

הסברתי להם גם את עמדתו של מנכ"ל מדרשת רופין שגם לו יש חזון,שמייצג את החברה הפרטית שבשמה הוא פועל.כל האנשים שהיו במקום,כאחד הביעו תחושה אחת-שאסור שהמקום הזה יאבד מאופיו הציבורי.

כל הנוכחים העלו שאלה,לפני גורמי משרד החקלאות...אם חוות הנוי בשלמותה לא עונה לקריטריון של הגנים הבוטניים...אז מה זה גן בוטני בעינכם?מה זו מורשת בעינכם?מה זו תמיכה ציבורית בעינכם?איפה אתם שליחי ציבור שלנו ואיפה אתם עושי דברם של אנשי נדל"ן?איך אתם מסבירים את עצמכם לציבור שבשמו הינכם פועלים?

קצת רקע למחשבה על רכישת אדמות עמק חפר

רכישת אדמות ואדי קבאני בידי חנקין,ראש הקק"ל בשנים ההם,הסתיימה ב-1940,לאחר משא ומתן ארוך בשנים והתמודדיות עם רישומים ובעיות שונות שליוו את השלמת המכירה[1].כך הושלמה רכישת שטח חשוב בעמק חפר והתאפשרה הקמת הישובים בית הלוי ולאחריו כפר מונש הסמוך,וכן קבוץ העוגן בשנים 1945-47,הישובים האחרונים שבעמק חפר שלפני קום המדינה[2].

איזור עמק חפר( arab el hawarith) כפי שמופיע במפת משלחת החקר הבריטית בסוף המאה ה-19

באותה עת השלימו האחים מכנס והקק"ל את רכישת אדמות  משפחת סמארה (מאיזור נחל אלכסנדר שליד קיבוץ מעברות של היום ועד שפכו של הנחל ליד "מינת אבו זבורה"),מה שאיפשר ליוסף וייץ,איש הקק"ל שהיה מצוי בעניני המו"מ לרכישת אדמות העמק לסכם את מסכת רכישת אדמות עמק חפר כך:"כאן נאבקה הקרן הקיימת משנת 1914 ועד 1948 עם האדם,החוק והטבע,עד שהשיגה את המטרה:לגאול בשביל עם ישראל את עמק חפר על 50000 הדונם שלו,שעתה משגשגים בו עשרות כפרים פורחים".[3]

בכך הסתיים מאמץ ממושך לרכישת אדמות עמק חפר,אשר וייץ ידע לספר כי אוסישקין רקם חלומות לרוכשם עוד בביקורו הראשון בארץ,בשנות ה-90 של המאה ה-19,וחנקין,שפעל בשם הקק"ל עמל במשך עשרות שנים כדי לרוכשם.

בספרות מצוי תיאור הארץ בשנים לפני תחילת רכישת הישוב בתאורי המשלחת הבריטית לחקר ארץ ישראל,כפי שמביא אבי יונה בסקירתו[4]  -שטח איזור ואדי חוורת' הינו מדבר של חוליות גליות וקרקע חול,שיחים נמוכים ועשב יבש,אשר פה ושם נראים בו אלונים גוצים",וכמו כן מסופר שם על יער אלונים יפה מדרומו של נחל איסכנדרונה וביצות שתופסות שטחים נרחבים,וכן כפרים מועטים ובהם גני ירקות ובוסתני זיתים (כפרים כגון אום חאליד,טבצור ואחרים),שבטים של בדווים שנודדים בסביבה ומאיימים בשוד וביזה על אנשי הכפרים ועוברי הדרך.בסקירה יודעים לנקוב בשם שני שבטים-ערב א -נופיית "נושאי העלה" וערב אל הווארית,שה"אמיר" ראש השבט ידע לספר על שליטת המשפחה באיזורים נרחבים בצפון הארץ אולם באותה עת היה השבט מדולדל ושמו ניקשר בשמן של אדמות עמק חפר בערבית-"ואדי חוויראת"[5].

וייץ יודע לפרט מעט יותר על שבט זה[6] ומספר שהגיע ממצריים בעקבות מושל עכו משנת 1779,ג'ואר,שקרא לשבט זה ,שהיה מנאמניו עוד בימי תפקידו הקודם במצריים,לבוא ולהתישב בסמוך  לו ולסייע לו בהתמודדיות הצבאיות שלו.כך סייע השבט למושל מול מושל סוריה ואף מול נפוליאון.משסיים ג'ואר את תפקידו,שמרו בני השבט על נאמנותם למושל אולם זו הופרה לעיתים,ובני השבט נודעו באיזור בשל היותם לוחמים ונותני חסות ואף שודדי דרך לעיתים.כך שבזמן התישבותם באיזור,הוא התאפיין בקרבות על שליטה בין שבטים שונים ולא בפיתוח התישבות וחקלאות.

כך הגיע לאיזור האמיר אל חרתי מעבר הירדן המזרחי,כבש את האיזור,גרש את תושביו הקודמים והקים בו שושלת ששלטה באיזור לאחר מותו.אחד מבני שושלת זו הוא שמכר לקראת סוף המאה ה-19 את אדמות ואדי חוויראת' לאנטואן בשירח טיאן,ערבי נוצרי מיפו.באותה עת,בצע פקיד עות'מאני,קבאני שטח באיזור וביסס בו את שושלתו,וכך קרה גם עם השטחים שלקחו בני משפחת סמארה מטול כרם.

לכן כאשר החלו אוסישקין וחנקין ברכשית קרקעות בעמק חפר,הם נתקלו בשטח המחולק על ידי מספר גורמי שליטה.היו ניסיונות שונים להביא למכירת הקרקעות אולם בעלי הקרקעות המפולפלים לא ויתרו עליהן והאמירו את מחיריהן.מצב זה הניע את אוסישקין לפנות ליהדות הגולה לקבלת תרומות ופנייתו ליהדות קנדה ב- 1927הובילה להתחייבות מצד קהילה זו למתן תרומות בסך מיליון דולר למשך 10 שנים לגאולת אדמות עמק חפר ואוסישקין חזר לארץ עם כ 300000 דולר על מנת להתחיל ברכישה מיידית של הקרקעות.

מהלך רכישת הקרקעות וביצועם לאחר האישורים המשפטיים ב 1929,לווה בהתגרויות רבות מצד הבדווים תושבי האיזור,ובמשך השנים הבאות לווה התנגדות הערבים לישוב היהודי בהסתה של הוועד הערבי אשר פעילותו התרכזה בטול כרם והשלטונות הבריטיים שהיו כעת בארץ נדרשו לא אחת להתערב כדי שהעסקאות יצאו לפועל ועבודת האדמה תתבצע ללא הפרעה.כך כאמור התמשכו המאמצים לישוב העמק.הישובים הראשונים החלו לקום במהלך שנות ה -30 והמהלך רכישת הקרקעות וישובן נעצר בתקופת מאורעות 1936-39,וכאמור חודש לאחריהן,עם רכישת אדמות קבאני וסמארה והשלמת ביצוע הרכישה בשנים לאחר מכן.

---

[1] גאולת האדמה-י.וייץ,מתוך "עמק חפר-תולדות וסיכומים",ע"מ 21-30

[2] הישובים ותולדתיהם-ש.גרץ (עורך) מתוך "עמק חפר-תולדות וסיכומים",ע"מ 133-

[3] גאולת האדמה-י.וייץ,מתוך "עמק חפר-תולדות וסיכומים",ע"מ 21-30,

[4] תולדות-מ.אבי יונה, מתוך "עמק חפר-תולדות וסיכומים",ע"מ 19.

[5] ראה נספח-מפת האיזור של ה-pef.

[6] וייץ מביא מדבריו של הסופר האנגלי סטוארט מקאליסטר

ביקור הגבירה הזקנה-השקמה באום חאלד

זמן רב חלף מאז הגיע אלי שמעה של אותה שקמה מאום ח'אלד...שראיתי פעם את בציור של וילסון,כשברקע החאן..קיבלתי הנחיות מאלי לוי איך להגיע למקום והסתבר לי שהדרך לא ארוכה...גיליתי את העץ בגן בלב שכונה במזרח נתניה.

השקמה של אום חאלד בציורו של וילסון

הגעתי אל העץ,עם הגזע המפוצל גדל המידות שלו,והענפים העבים,על פצעיהם הגדולים ואותות הזמן שניכרים בהם ואני פשוט מתפעם.מתפעם מיכולת הנשיאה של הגזע,מהיכולת להתגבר על נזקים ומחלות ולהחזיק מעמד.להיות במקום.להיות עדות לימים עברו ולנצחיות.עברתי בין ענפיו מתפעם,ומנסה להרגיש במגעו של העץ רב השנים.מדהים...פשוט מדהים...רק לקחת אויר ולשאוף רגעים של עבר והווה והכל נטמע וגדל וצומח בעץ הענק הזה...מבצר עתיק וחי השקמה הזו...גלון שניסה להתחקות אחר עקבותיה של השקמה ומוצאותיה,העריך את  גילה שבמאות ואולי יותר מאלף שנים אולם ציין כי קשה להעריך את גילה בשל הגזע המבוקע.

השקמה במופע מלא

ממה שיודעים המקורות לספר,אום חאלד היה כפר ערבי שהוקם בתקופה העות'מאנית על חרבותיהם של ישובים מתקופות קדומות בהרבה...ובציור מצויה עדיין מצודה צלבנית אשר שימשה לאחר מכן,מהתקופה הממלוכית כחאן,ומסופר על כך שנפוליאון חנה בו במסעו בארץ.

כאשר הגיעו אנשי "בני בנימין",לכפר,רכשו מהשייך המקומי כמה מאות דונמים באיזור שמצויים בו היום בית יצחק מדהים הוא שמקומה של השקמה שימש באיזור עם הרבה עימותים ואילו היא עברה את כל זה וראתה הכל.

גלון,לא מצא בדרכו סיפורים על השקמה שיוחסו לעדה מונטיפיורי וכן לנפוליאון אולם לא הצליח לבסס עדויות על קיומה מלבד ציורו של וילסון.(למעונינים בתמונות נוספות מהסיור)

כך נותרה השקמה עומדת על גזעה העבות שטומן בחובו גם את המסתורין על קיומה.

ממשיכים בציפורי-והפעם למקום קסום עם השראה ואמונה מעורבת

ממשיכים לכנסיית סנטה אנה...מבנה מרשים לכל הדעות,גם על החלק שבו שקרס...שילוב יוצא מהכלל של הדר אמונה הנוצרית,מולבש על אבן גלילית וגרניום ים תיכוני ועצי אורן...

אנו יורדים בגרם המדרגות בכניסה למקום כשאת פנינו מקדם ג'וסף,שכהוא משקה את הצמחייה שבמורד המדרגות.הוא מסביר לנו תוך כדי עבודתו שהמקום מתבסס על צמחייה שצריכה מעט מיים.עוד מסתבר לנו שג'וסף הגיע מארגנטינה וחי במקום בצניעות ומשמש כגנן בתחביב כוכומר של המקום באמונה.אנו מבטיחים לו כי נשוב אליו לעיין בכתבי הקודש...כעת אנו ניפרדים ממנו וממשיכים לחלקיו התחתונים של האתר.אכן מקום שקט לאנשים שמחפשים אמונה,וקדושה לצד אוירה נעימה.וגם מונות נוספות באלבום הבא

אגב..יש מי שמעיר לנו שאין זכר למקום לפני המאה ה 6 לספירה,ורק משהוקם,הוא הוקם לזכרה של חנה אמה של מרים וסבתו של ישו הנוצרי,שם טוענים כי היא התגוררה.מה שמפליא הוא שהכניסייה מוקמת על יסודותיו של מבנה בית כנסת נוצרי...

מתבקש לחקור בנושא זה...בינתיים נישאר עם סיפורו של מקום יפה

פסלה של אנה בכניסה למעון הסמוך

מבט לחזית הכניסייה

 ו

ג'וסף,גנן וכמור בעמדת השקיה 

שילובי אבן וגרניום במורד הכניסיה

חזית האולם בחלק התחתון של הכסיה

בעקבות הזית וריש לקיש בגליל

דוכן מחומרים טבעיים בכניסה לבית הבד

בוקר סוכות,מתחיל לו בצעדים מנומנמים,והרכב מתחיל להחליק לו להרי נצרת,בואכה ציפורי.הזדמנו לנו באקראי ל"ריש לקיש",אותו בית בד במושב.בכניסה מקדמים אותנו נופי הגליל המערבי והרבה שקט-גם כן שקט גלילי מטובל בהרבה גיר ועצי זיית מסביב..והרבה מורשת כיאה למקום עם עבר כמו ציפורי.אני דופק בדלתם של משפחת נוי מאיר והם פותחים לי אותה במאור עיניים...אנשים ממקום אחר,עם קצב אחר...

איילה,שאחראית על החווה כעת,מובילה אותי לבית הבד,שבכניסה אליו בולט העיצוב הטבעי,וכך גם אולם איילה,אגרונומית רבת ניסיון בתחום הזיית,מכניסה אותי ישירות לבית הבד.היא מראה לי את ציוד בית הבד איילה נולדה כאן אולם מלווה את המקום מזה 4 שנים,מאז עזבו השותפים המקוריים את החווה.המקום מייצר שמן מזיתים צעירים וגם עתיקים בשיטות אורגניות בלבד ועל כך גאוות המשפחה.גם היא,שמתחילה בימים אלו לעשות דוקטורט על זני זיית עתיקים מביאה משלה לפעילות במקום.

אני מפרגן לה על העיצוב והיא אומרת שכל המשפחה שותפה בבניית המקום.כל הבנייה של בית הבד נעשתה בחומרים טבעיים,על בסיס של בנייה בבאלות קש וכיסוי בטיח על בסיס טבעי.

המקום מרגיש כלכך טוב ונכון וטבעי,גם מבפנים,וגם השילוב שלו מבחינה חיצונית עם הסביבה והגינון מסביב...,תמונות נוספות באלבום הבא

טוב להבין שיש מקומות כאלו בארץ שחושבים ועושים סביבתי והשילוב הזה של עצי הזיית ותרבותו הוא כל-כך נכון,אפשר לבנות סוכת שלום...

עיצוב בטיח טבעי ובסיס השורשים של זיית עתיק

נופי גליל בכניסה לריש לקיש

בית הבד על ציודו

שיקום חוות הנוי-המהלך הציבורי

מסתבר שהרעיון שרקמנו בצוות כאן-לקרוא לשיקום המבנים והמתקנים בחוות הנוי-

כשהגיעה המועצה לשימור אתרים ועוד גופים כבר בוחנים את הרעיון ברצינות...ועתה כולם מתגייסים לצקת תוכן בשימור חוות הנוי לטובת הציבור-והפעם-נשאלים סטודנטים מרחבי הארץ-מה הם היו עושים אילו היה מוטל עליהם לפתח את חממת האקלום בחוות הנויאז הנה לנו תחילתה של עבודת שיקום ציבורית-באלבום הבא
ומעט תמונות לסבר את העיניים

חוויה בחממה הלימודית-רעיונות של סטודנטים

המחשה של עבודת סטודנטים בחממת האקלום-לאחר שימור

חממת ההדגמות-מודל לשיקום-כולל רעיונות לעבודה של סטדונטים מהעולם

מוזדל של הצריף-לשיקום

חדר בצריף-דגם למוזיאון והדגמה לשיטות אדריכלות

סכמת בועות להדגשת איזורים בעלי אופי יחודי בגן-

מתוך מסמך מכין לפרוגרמה

שנה חלפה,ואנו בהמולת עשייה של מאמץ ציבורי לטובת קידום חוות הנוי מבחינה ציבורית,כולל פעילות ב"גשרים בנחל" בליבו של עמק חפר...סיור של מטעם מועצה לשימור אתרים בתקווה שאכן יגיעו עוד בעקבותיהם...מוזמנים להתארח בחוות הנוי..החצב פורח...שנה טובה...