המסע בעקבות האיש ששתל עצים

"האיש ששתל עצים",סיפורו של ג'אן ג'יונו,שמתלווה  לרועה הצאן מאיזור פרובנס צרפת במהלך תקופה של מספר שנים שבין מלחמה לשלום,ובהם הוא לומד עימו על הנבטת עצים בשטח פתוח ועל השנויים החלים בו עקב כך,מהווה נושא למסלול סיור.

בעבודה משותפת העלנו את הנושאים השונים באופן גרפי,במטרה לעודד סטודנטים לתכנון סביבה להוסיף מסלולים משלהם וכמו כן להסביר את עבודת התכנון לתלמידים בסיורים.אנו מקווים להקימם בסיוע משתתפים בעבודת החווה.זאת במיסגרת הכוונה להקים את  המרכז לחשיבה סביבתית  במתחם הציבורי בחוות הנוי

התחנות שהצענו הן :

הכניסה לחווה-איזור הבאר

הבאר היבשה-

בה נתקל הסייר בהזדקקו למיים,והיא מהווה גם סמל לניצול משאבי הטבע על ידי תושבי האיזור לפני שחרב

ספסל סימן השאלה-

סימן השאלה שריחף בסיפור על מאורעות האיזור ועל מקל ההליכה המוזר ששימש את הרועה בדרכו



איזור סימן השאלה



פינת ישיבה –כבשים-לציון עדר הכבשים שרעה במרעה בזמן הנבטת הבלוטים

פינת האלונים-בחוות הנוי ישנם מספר אלונים שבהם נבדוק את שימושי העץ ונספר את סיפור הנבטת בלוטי האלון

פינת ישיבה כבשים ודבורים-

לציין את המהפך שחל בחייו של הרועה כשהחליט שהוא זקוק יותר לדבורים מאשר לכבשים-כדי להאביק את עצי היער המתחדש

לאלבום מלא יותר של האיורים והתמונות נא ללחוץ כאן.

לסרט אנימציה בשפה האנגלית נא ללחוץ כאן

 מוזמנים להוסיף רעיונות נוספים

*תודה לאיריס על העבודה הגרפית

על עקב ועקביות-המסע להרגלי צעידה חדשים

יונתן עם הגב על המצלמה,מטפל בפינה הירוקה

זה קרה בהכנות לפעילות בפורים בחוות הנוי..









סיימנו להכין את מסגרת המתכת  שהקים ברק למקום המפגש לשולחנות הירוקים....ואז זה בא מאחור כמו מכה חדה וכואבת.למחרת עוד עמדנו לראשונה עם הפינה "אצבעות ירוקות" לקהל הרחב,ואחר כך-הצטווינו לנוח,עד שהרגל תרפא....את זמן המנוחה בילינו בהתיעצויות ברשת החברתית סביב הכנת מסלולי הסיור בחווה ...ובזמן הזה התחלתי לגשש את דרכי חזרה בין שבילי הישוב...

כך אספנו רשמים מפירות התות הבשלים וחג השבועות...ואף חווינו מפגש חינוכי מענין על רקע עצי תמר

וכן מגיזום עצים מבוגרים והתיחסות למבנים ישנים.

בזמן הזה ממשיך יונתן לטפח את המקום-ומכין את השטח למקום להתכנסות האנשים הירוקים מכל הארץ לדבר "שלום עם הסביבה"...



איך שהגלגל מסתובב...על שימוש בחומרים ממוחזרים וצמחים...



יונתן מטפל בזמן הזה בפינה הירוקה בלב

על עקב ועקביות-על חינוך ומשתלות לימודיות בעמק הוא חלום

"הבוסתנאי ההוא הוביל את כיתתו של אמנון ידין ,גדעון הלוי ונוספים,במסעות ברחבי הארץ במהלך שנת לימודים חוויתית שבה סיכמו התלמידים את ממצאיהם בכיתה לאחר כל מסע ומסע.הם הגדילו לעשות במהלך החופש במסע לאורך שפלת החוף מהדרום לצפון.באותה תקופה הקימו בגבע ביחד,כמשימה לימודית,בריכת דגים ולצידה נטעו תמרים מהזן חיאני,שיהנו מהמיים..." כך סיפרתי לקבוצה של אנשי חינוך סביב שולחן ליד תמונה מהמטע התמרים שהורחב לאחר מכן סביב בריכות הדגים בגבע ,והיה לתחילתו של מטע מסחרי,מטע התמרים המערבי ביותר בארץ באותה עת.

התמרים סביב בריכות הדגים בגבע

סיפרתי להם גם על סיורי אני עם דניאל,בין בוסטני הגולן,הגליל והמדבר ובכל מקום בו הגענו שררה רוח של אהבת הצומח והפרי-ועימה גם אהבת הארץ ,הכבוד לאדם,ולמעשה ידיו ,שכן כולם מכירים את היגיעה והזיעה שכרוכה בעבדות הבוסטנאות.הסברתי להם שאנו מקימים בחוות הנוי משתלה של שלום,שבה יגיעו אנשים לעסוק בשתלנות כדי ליצור,כדי ליצור הידברות,כדי למחוק פערים והבדלים בין אדם לאדם...ועם הרעיון הזה ניגשתי גם לאנשי המועצה שהיו שם,והצגתי בפניהם את הרעיון,כפי שהתחלנו לבצעו גם בגבע...התחלנו לקיים את המגעים בנושא..

דיונים סביב האמנה -התמרים של גבע בעמדת משקיפים

סביב האמנה הזו אחוות עמים סביב הצמחים,נזכרתי באיש ההוא,ששתל עצים,אלווזאר בופייר...ובכך הפך איזור שלם למקום שבו אנשים חיים ביחד בירוק...במקום בו עמדה נערה שמקיימת אורח חיים דתי מוסלמי ודיברה בשחי החיים בעמק ואחירה דיבר צעיר מגן נר,שניכר במבטאו כי הוא ממוצא מחבר העמים,הדגיש את הצורך בלימוד השפה הערבית,

ניזכרתי באנשים האלו,שהובילו אותנו בשבילי הארץ בעקבות הצמחים והטבע-אמנון ידין,דניאל רז וחבריהם...



נערה מישוב בגלבוע מסבירה את החזון שלה על חיים בשיתוף בעמק



והבטתי שוב בתמונה ההוא,התמרים שנטעו אנשי הקבוצה בעמק,שהיו סימן דרך לחולפים בכבישי עמק חרוד ומקום חניה לעופות נדודים בדרכם בין היבשות,עצים שנעקרו בשל המלחמה הנטושה  בין העופות לדייגים וחשבתי גם על הבעייתיות שמציגים ערכי הטבע לחקלאי העוסק בהם.

מבט לשקיעה בסוף המפגש,על רקע עצי התמר

חוזרים לפעילות-ועם קבוצה גדולה של חובבי נוי מהצפון

זה התחיל בבוקר...הם הגיעו...קבוצה גדולה של מבקרים מאיזור חיפה. הגיע ולחווה  והתכבדו בשתיה חמה וכיבוד קל..לשאלתו אל אחד המבקרים אם יש קפה עם הל..עניתי שאולי קפה עם הל אין..אבל את צמח ההל עצמו הוא יכול למצוא ממש בתחילת הסיור עם אלי שיתחיל מייד .כך התקבצו להם המסיירים סביב אלי לשמוע על ההל ואת סיפור הכנסתו של הזנגביל ,אחיו הבוטני של ההל לשימוש בארץ.ונחשפו המשתתפים לסיפורם של צמחי הגן,מה שהותיר בנוכחים טעם של עוד,והעוד היה בלימוד פרק קצר בשתלנות בפינה "אצבעות ירוקות",

עבודת יצירה בחומרים מהגן ויצירה עם חומרים מהטבע.אי אפשר היה שלא להתרשם מההנאה שהביאה הפעילות למשתתפים שהיו בעיקר אנשים מבוגרים אשר שילבו את ההנאה  בביקור בגן קסום עם רוח נעימה מנשבת בין העצים בעבודת יד ושיחה עם חבריהם

פתחתי בשיחה עם אחת המבקרות שסיפרה לי שתחילה היא לא כלכך הבינה מה רוצים ממנה עם שילוב החומרים ברשת אבל לאחר שהחלה להתנסות בזה,לא יכלה שלא לבטא את ההנאה הגלומה בלשבת וליצור בגן...סוג של תרבות...



בין המשתתפים הפתיע אותי אחד המבקרים שלקח על עצמו את הובלת הפינה של אצבעות ירוקות.הוא סיפר לי שהוא למד במדרשה הסמוכה בשנות ה 60 ואף הכיר חלק  מהאנשים שאנו מאזכרים בפינה..

תחילת הסיור,המבקרים מצטופפים סביב אלי וחזי לתחילת הסבר



אלי מסביר למבקרים על צמח ההל

נוכחנו שוב כמה זה יכול לתפוס אנשים-בלוי משותף סביב יצירה בגן הפתוח... ואיך נמחקים ההבדלים בין אדם לאדם כאשר כולם  יושבים סביב שולחן אחד ועובדים ביחד...

רונית מדריכה מבקרים מכפרי הכרמל בעבודות יצירה בחומרים מהטבע



עבודות יצירה בחומרי הגן








לוקחים הביתה עציץ פורח מעשה ידיים



יושבות ביחד באווירה טובה ויוצרות קשרים עם הצמח ועם האדם



מאיר מתנדב לתפוש את עמדת המדריך ב"אצבעות ירוקות"



אצבעות ירוקות-לומדים את עקרונות הכנת השתיל



מבקרים מגיעים מהכרמל בשביל לעבוד עם עובדיה על עיצוב בפרי הגן


 סרטונים קצרים מהפעילות:





מבט קצר על העבר,הווה ועתיד: שבועות על גבעה קטנה בעמק

גבע,ערב שבועות,חבורת הורים וילדים בכניסה לחדר האוכל עוסקים בהכנת ספסלים-הפעם,ספסלים מצמיגים מכוסים מבטון ועוד כמה אלמנטים מחומרים קיימים.בחזית הקיבוץ,שידע ימים שמרניים בהרבה,מוקם כעת,במשימת בר המצווה של הילדים-ביחד עם הוריהם,ספסל בחומרים בשימוש משני עם אדנית של צמחיה-צמחיה יובשנית...כמה חינוכי-ללמוד לעבוד ביחד,לתכנן משימה,ועוד לאיזו מטרה...



משימת הבר מצווה-בניה של ספסל מחומרים בשימוש משני

 אני ממשיך למקום הארוח שלי...ביום שלמחרת חוגגים את השבועות..ולי יש זמן מה עדיין להסתובב ברחבי הקיבוץ...מגיע לרחבת בית הספר הישן,פעם היה זה איזור ההתכנסות המרכזי לילדים.מזה שנים שבית הספר כבר לא כאן והמבנה משמש לענפי השרות בקבוץ...עץ פיקוס ענק שניגזם באופן גס,ומתחיל להתאושש מסביר לי שגיזום עצים בישוב שונה בהרבה מגיזום עץ בגן בוטני..שבו כל ענף נבחר בקפידה על מנת לשמש לגידול לעשרות שנים...


עץ התות הותיק,עדיין מניב פירות,גם לאחר שבר בענפים



פיקוס גזום בגסות ברחבת בית הספר

ממשיך בדרכי לאותו גן ילדים בו גדלו ילדי שנות השבעים,עם עצי התות בהם למדנו לראושנה להבדיל בין תות אדום לתות לבן...העץ גם היום,לאחר פגעי הזמן והשבר,מניב את הרי הזה,שמזכיר בטעמו את מתיקות ימי הילדות...לצידה של הושינגטוניה שסימלה את הגדול והמגיע,כמו אבא ...עד לשמיים...בגן הילדים...אותה ושינגטוניה שבימי סער ורוח,גזעה הסיבי מתנודד ברוח מחזיק מעמד ברוחות הקשות..והעץ הזה,הגבוה,מוביל אותי לשדרת הושינגטוניות,שניטעה ליד הצריפים הראשונים ששימשו למגורים בקיבוץ...היום העצים כבר גבוהים מאוד,ואילו המבנים,ששימשו במשך עשרות שנים למגורים ולאחר מכן למקום עבודה,משמשים מזה 30 שנה למוזיאון לתולדות הקיבוץ,אליו מגיעים אנשים לסיורים כדי ללמוד על אודות אורח החיים בגבעה הקטנה,בימים של בראשית ההתישבות...אפשר לראות לצד כלי העבודה החקלאיים,כלי חרשות ישנים,כלי רפואה,כלי הוראה,ולשמוע במקום סיפורים על אותה תקופה ועל אותם מקימי קיבוץ שכבר אינם...וכך בליבה של גבעה קטנה בעמק,מסופר לו סיפור קטן על חיים של קבוצה אינטימית מהעבר...



כעת,הקהל מתקבץ לו לדשא המרכזי..אמנם הקהל כבר מגיע בתהלוכה אחרי העגלות עמוסות הילדים לאחר שיקשטו אותם כל אותו יום כבעבר,אבל עדיין,מגיחים כלי העבודה של הרחבה המרכזית,והאורחים המגיעים יכולים להרגיש ולמשש את כלי העבודה,דוגמא ליכולות היצור של הקיבוץ,ובעיקר נוגעים ומששים את החי..אפרוחים,עגלים,טלאים...סוסים...ישנם ילדים ואף מבוגרים שזו להם ההזדמנות הראשונה להרגיש בעל חי והכרות בלתי אמצעית עם גידולו...כך מתחילים הילדים להקשר לעולם החי...זו היתה דרכו של המשק להכיר את ענפי היצור השונים לציבור,ובעיקר לאלו שאינם חיים בקיבוץ ביום יום...סיור של יום על גבעה קטנה..מעגלים של אנשים וחיים ודמם שמסמל חיים...



ושינגטוניה בחצר הגן




שדרת הושינגטוניה ליד צריפי הראשונים



פעמון בחזית צריף הראשונים



מכסחת דשא ידנית...תרומה מעין חרוד





בגדי הכוורן







ציוד מכני והדגמה של עצמה חקלאית...



זאב ערבות מילל....

על רכב שטח...תוצר המוסך המקומי...

מרגישים את החי...אפרוחים מצפצפים וכאלו שרק מתחילים לדבר...







ילד לומד על ריסוק גזם

הגן הבוטני ב"אורנים"-משימור צמחים "אדומים" ועד לשימור חינוך יצירתי ובן קימא

ראשים בדרך לגן הבוטני באורנים..

יצאתי ל"אורנים" שם לימד וניהל אמנון ידין בשנות ה -70 ,ויצק תוכן בהוראת הבוטניקה והביולוגיה לתלמידי בית הספר לחפש את עקבותיו וסיפור מעשיו...והגעתי למקום,התחלתי לחפש,נתקלתי בפסלי אדם,חלקם מבודדים בין האבנים וחלקם מכוסים צמחיה...כאילו לאמר שבמקום הזה,האדם משולב בטבע...ושניהם חושבים ביחד...

הכניסה לגן הבוטני-ושינגטוניה ואלונים

ספירלה בבניה עם חומרים בשימוש משני-לימוד תהליכי צמיחה בגן הבוטני-לימוד חוויתי

בחולפי על פני הראשים הלא מדברים,הגעתי לכניסה לגן הבוטני.בכניסה לגן הבוטני,שילוט שממחיש שהמקום מטופל בידי הסמינר והקק"ל.עץ ושינגטוניה שמאפיל על אלונים,מרמז על אופי המקום-צמחיית נוי מעורבת בצמחיית חורש ים תיכוני.

מי שמסתובב בגן יכול להתרשם מערוגות ואיזורים שונים בגן שכל אחד מהם מאופיין בקבוצת צמחים בעל אופי שונה-צמחי גן ונוי,צמחי בתה וגריגה,עצים מחטניים,צמחי מקומות לחים ומה שיפה בכך שבין שבילי הגן,שטובל בחורש הים תיכוני שבפאתי הכרמל,מצויים פרטי גן דוממים עם מילות שירים שקשורות לגן כמוטיב ספרותי או אלמנטים שנותנים בגן תחושה של איזור לימודי,ללא כתלי קירות.

כך עלתה שיחה מענינת בחדר הצוות עם המנהלת מוקי ואנשיה,ובדקנו את האפשרות לשיתוף פעולה בין שני הגנים הבוטניים-האחד-קרוב לכרמל-והשני בלב ליבו של עמק חפר...ושניהם בעד שימור צמחיה בסכנת הכחדה ונטיעת אלונים.

 ביום שלמחרת הגעתי שוב לגן,ושוב אותם "פרצופים מוכרים"...והפעם עשיתי את דרכי לסדנא של אסף..הסדנא לקיימות שפועלת בגן הבוטני...אסף מפעיל בה מגוון של פעילויות בנושא קיימות,מסדנאות רעיוניות בתחום ועד לסדנאות בניה ועבודה עם חומרים בשימוש משני ומיחזור.

על כוס קפה הפעם,הסביר לי אסף על עבודתו... הקשבתי רוב קשב וניפרדנו בלחיצת יד לבבית... משם המשכתי לגן הבוטני שוב,ובדקתי את חלקות צומח הבר,לצד מקווי המיים הלחים..כך הגענו לסופו של יום...עם מספר תמונות נוספות באלבום הבא

אסף איש הקיימות בסדנא שלו

פרטי גן עם מילות שיר בין עשבי הגן

מבט מקרוב על עצים מקודשים

"דויד גולדמן מראשוני בניה של מסחה,סיפר לי אודות האלון הקדוש של חאן א -סוק במסעף לבית קשת.אלון יפהפה ורחב צמרת זה,נקרא על שם אחמידי שהאב,שרוחו שוכנת בעץ הזה" ..כך מספר אמנון ידין על עץ אלון מקודש בבית קשת.שבגליל התחתון.וידין מוסיף ומספר את מה שמסר לו גולדמן,על אודות אותו בדווי מטיל אימה בשם אחמידי שהאב,ראש שבט ערב א זביח,שהסתכסך עם מתישבי מסחה בעקבות ניסיונו של שהאב להפעיל המתישבים היהודיים  מה שנקרא היום "פרוטקשן"....ובעקבות זאת  נרצח בסופו של דבר בידי צ'רקסים,מתחת לעץ אלון זה.

מאז מפקידים עובדי האדמה את מחרשותיהם וציוד עבודתם בסופו של יום,מתחת לאלון,כי מי יעז לפגוע או לגנוב מהציוד תחת עיניו הפקוחות של שאהאב המת...

 כך מקשר ידין בין עץ האלון וסמליותו לבין אגדת עם מקומית ותכונותיו המקודשות של העץ.

עצים מקודשים ניתן לראות במקומות שונים בארץ- אם זה בחלקה פתוחה או בקרבת חלקת קבר וניתן להבדיל בינהם לבין צמחיית החורש שסביבם בכך שהם נותרו מטופלים שנים רבות,בידי המאמינים בסגולותיהם.העץ הגדול,שמרשים בנוכחותו רבת השנים,אם זה אלון,אלה,זית או כל עץ אחר,משאיר רושם רב על המבקרים אותו,ומדגיש את הקשר הבלתי אמצעי בין העץ לישויות הגבוהות מהבנתו של האדם.

ציור עץ אלון ותיק בחברון