"פרח האמנון ותמר",אומרת
ומצביעה אם לילדה ,מול גינתם של זוג עציר,הורי חברותיו לגן הילדים בקיבוץ,והילד
רואה וסופג בעיניו את מראה הפרחים הקטנים,בשילובי הצבעים של כחול וכתום וצהוב
וסגול...בין עלי הקיסוס שמשרה רוגע...ובלילה...שומע הילד את סיפורי "האיליאדה
והאודיסיאה",בחדר המחשיך,מפיו של אביהן של התאומות אותן ביקר הילד בבית שליד
הגינה...איש גבוה..שחונה תמיד עם הסוסיתא שלו,שניתנה לו בעבודה מהסמינר למורים..."אורנים"
האיש,שהיה מגיע תמיד עם בלורית סתורה,עם
סיפור כזה או אחר על הארץ הזו –הצומח והחי בא,ואף יזם הנהגת סדר ט"ו בשבט
מחודש ומעודכן לימי העם העצמאי וחופשי בארצו.
יום אחד בא,והאיש הותיר אחריו,בלכתו
לחפש בשמיים את ביתו האהובה,סיפורים רבים על הפולקלור של הטבע בארץ והטבע של
הפולקלור.
אמנון ידין היה האיש,ובתו,תמר,נעלמה בין
מימי המעיין בגולן,למקום בו יש שם מיים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה