ועוד משהו על אלונים-מהאיש שמגדל אותם ונושם אותם

עזרא ברנע מגדל אלונים כבר יותר מ 25 שנים. פגשנו בו בסמוך לחצר ביתו כשהוא מעמיס 4 אלונים של כ 2 טון כל אחד על משאית בדרך לאחד הגנים.

מעמיסים אלונים בדרך לגן בארץ

עזרא מגדל אותם בחלקה גדולה ומוכר כמה עשרות בודדות בשנה..."כל אחד עולה כמה אלפי שקלים"...כמה? שאלנו...ככה..תלוי במחיר והשעה...אבל זה יכול לעיתים לעלות מעל 10000 ₪.

"אלון זה עץ...כל מה שרואים בגן זה נייר"...נייר הוא מתכוון לעצים שגדלים מהר...מפתחים עצה רכה ונידונים לשבר רב כשהם גדלים.אלון מבחינתו הוא ה"סטרווידרי" (הכינור בעל האיכות היחודית) תו שלעולם העצים-מבוסס...יפה...ושווה את ההשקעה והמחיר...הוא מראה לנו בגינתו עצי אלון אלון התבור...אלון אנגלי...אלון השעם... "הם כאן מאז שעברנו לגור כאן"-עצים גדולים..בערך ,8-9 מטר גובה אפשר להעריך..הוא מראה לי גם עץ זית ענק..ועץ קטלב יפה בגינתו...

היה זה כשסיימנו את הסיור במשתלה שלו-שורות שורות של עצי אלון שהוא מגדל בחלקה ליד ביתו...מגוון סוגים של אלונים,להם הוא מנסה לתת לגדול באופן טבעי...עם מה שפחות גיזום,ונותן לענפים שלהם לגדול כלפי השמש...ובשלב מסוים הוא מכין אותם להוצאה על ידי מכשיר חיתוך עוצמתי,שחותך את השורשים בצורה מעוגלת כחצי כדור.כך הם גדלים תקופה ארוכה באדמה,עד שהוא מכין אותם לשתילה בכלי גדול שהוא מכין בעצמו מפלריג ורשת.כך הם גדלים עד להזמנה הבאה בשדרה שליד ביתו.

האלון הוא חלק מהנוף של ארץ ישראל ובכל גן חשוב שיהיה צמח שמהווה חלק כלכך חשוב בהוויה הגננית הישראלית שחשוב לקדם את נטיעתו בארץ.ברנע חי את הגידול של העץ שלו...ומרגישים את האהבה שלו כשהוא מספר על איתור עצים שונים של אלון ברחבי הארץ

בדרכנו לביתו מהמשתלה הוא מראה לנו גם שני מיני אלון שהביא מאמריקה..לעזרא יש אתר מקיף מאוד באינטרנט לגבי האלונים וממחיש במשהו את מה שהוא מיחס לגידול העץ

כעת אנו ניכנסים לביתו...לכוס קפה מענינת...משוחחים על האלונים והחווה ומה שבינהם...ואז הוא מוציא מהמקרר את הבלוטים שאסף בכפר יונה...ומגיש לנו גם כמות בלוטים של אלון התולע שהביא מנחל צבעון בגליל...

כך מביא עזרא את המבצע שהתחילו ילדים שהגיעו לחווה לכדי מימוש...

תמונות נוספות מהסיור מצויות באלבום הבא

אלונים במשקל כבד מוכנים ליצאה

עצי אלון בכלי גידול,מוכנים למשלוח

חורשת האלונים של עזרא

 העץ

בור שממנו הוצע העץ

עזרא מסביר על משולש האלונים הישראלי

גידול אלונים מפוצל

שבת נוספת בחווה -והפעם מתקבצים לשמירה על החווה

בשבת הגיעו אורלי ויוסי..במרחק גדול מהצפון.. אנשים רגישים מאוד לסביבה ולאדם שאף הביעו את דעתם לגבי החווה בפוסט באתר שלהם

הם באו לערוך יחד עימנו טכס לטיהור הגן והכנסת אנרגיות חיוביות...להצלחת השמירה על הגן..ואחריהם אט אט הגיעו עוד אנשים..חלקם הצטרפו למעגל וחלקם סבבו בחווה בורגע...נוצרו כוונות טובות וידידויות..בהכרות שלי עם התרבות האינדיאנית למדתי להעריך את הקשר הבלתי אמצעי שהם מיחסים לטבע,ולאמונה שהאדם אחראי לכל דבר שקורה סביבו ועליו ללמוד את דרכי הטבע כדי להשתלב בו...ואז ניזכרתי בילדים שהגיעו יום קודם לחווה והרגישו את הגן לפני עבודתם...

אורלי מראה לנו דרכים להקשבה

מעגל של הקשבה והיטהרות לטובת הגן

בעוד אני חושב על כך הגיע גם נחשון שבא לתרום את חלקו..נחשון הגיע בסוכות שעבר,ונותרנו-אני הוא והגן...מיודדים היטב..במהלך הטכס חלפו על פנינו עוד מבקרים,חלקם הצטרפו וחלקם המשיכו אל בין שבילי הגן...

המעגל ממתין לשובה של הילדה שהקשתה את העצים במים

 לאחר מכן עברו החבורה להמשיך להכין את המגשים לזריעה לפי מה שהכינו להם הילדים יום קודם לכן זה הסתכם בהכנת צמחייה לגן ולאחר מכן לקחו אנשים עציצים פורחים לביתם...ואז היה זמן לפגוש אנשים שונים שהגיעו למקום...רובם מאוד חוששים מאבדנו

חוות הנוי של שבת,הולכת וצוברת מכרים שמוצאים במקום בטוי לנפשם,שמחפשת מקום פתוח,שקט מאוד,יפה מאוד,מקום ליצור ולחוות,לשמוע ולהשמיע,והכל מתוך תרבות ורצון לתקשורת.
פרטים נוספים על משתתפי הפעילות ניתן למצוא באתריהם הפרטיים-
אצלנו-econisch@gmail.com
של יוסי ואורלי-http://maofm.com/
ושל נחשון מזרחי-https://www.facebook.com/nm.yoga.rebalance
תמונות נוספות ניתן למצוא באלבום המקושר

תרומת המעגל לחווה ולאדם

אנשים מתקבצים סביב האצבעות הירוקות

נחשון מטפל בדרכו בגוף ובנפש

גננים קטנים וקהילתיים מכינים את השטח לציבור

"מה עושה גנן אחרי שהוא מגיע לגן שלו?" העלתי שאלה באויר...ומייד ענו לי כמה זאטוטים בקולם-"שותל שתילים".."מטפל בעצים"...

עניתי להם שאת זה הוא עושה מאוחר יותר...כי דבר ראשון הוא עוצם את העיניים...לוקח נשימה עמוקה ומקשיב לגן שלו-לעלים שנעים ברוח...לציפורים..שעפות מענף לענף...מקשיב להכל ביחד..."אז עכשיו מי שרוצה להיות גנן טוב ,דבר ראשון שיעצום את העיניים,ויקשיב לרוח בין העלים...לציפורים המצייצות..."...הילדים שרק דקה קודם לכן סיימו לצבוע את עציציהם  היו חסרי מנוחה סביב שולחנות השתילה...עשו מה שביקשתי (וכי מי לא רוצה להיות גנן טוב?) ועצמו עיניים,הקשיבו לרוח בעלים של עצי הגן,לציפורים שבין ענפיו...וזה השפיע עליהם...הם נהיו רגועים יותר..

וביקשתי מהם לראות מה הכינו להם אלו שהיו כאן לפניהם...והסברתי להם שהם צריכים ללמוד לתכנן את משימותיהם...כפי שקודמיהם עשו...

עכשיו ביקשתי מהם להסתדר בשורה וכל אחד יזרע זרעים...הראשון למד ממני ולאחריו...לימד את הבא או הבאה אחריו...

זה היה מבחן הנבטה שהם הכינו לגן...

לאחריו...הם לקחו את העציצים שהכינו ושתלו בהם פיטוניות פורחות

הורים וילדים,יוצאים למסע בגן "חפש את העץ",החברה כבר מתארגנים לשתילה

מגוון של פיטוניות כבר מחכות לבאים בבוקר

חזי מנחה את הצוותים בחיפוש אחרי העצים

הילדים שהגיעו בבוקר,ויצאו למשימת "חפש את העץ" ביחד עם הוריהם...ואף עמדו בגשם שירד ולא נכנעו לו..

סיימו כעת את עבודתם...וניגשו עם העציץ הפורח שלהם לקבלת השבת שהכינו הוריהם ביחד עם הגננת..הראיתי להם כמה מים צריך להשקות את הצמח והודיתי להם על עזרתם לעבודה שלנו..שירי ארץ ישראל בפרגולה...ככה...סיימו הם את הפעילות החווייתית עם הוריהם...ויצאו לביתם......הם נהנו...הגן נהנה... אני נהנתי..

קבלת שבת בפרגולה

לאחר מכן עוד הגיעו מבקרים נוספים לגן...ולמדנו ביחד את ערכו...אבל זה כבר ענין אחר..כך עד כניסת השבת..
תמונות נוספות ניתן למצוא באלבום המקושר

משהו על כנס גינות קהילתיות

הגעתי לכנס הגינות הקהילתיות בעקבות הזמנה של צבי שהגיע באחד מימי סוכות אחר הצהריים לחוה.

אמנם הפסדתי את הפתיחה אבל זכיתי להגיע לביקור בגינה קהילתית יחודית במערב העיר.לשם הציגו בפנינו את היחוד שבגינה המשמשת את הקהילה .הם הסבירו לנו שם על היחסים הנוצרים בין העובדים בגינה-בינם לבין עצמם-ובינם לקהילה..על הצדדים הירוקים,והורודים יותר ופחות...

היה מענין לראות איך שטח גן בלב העיר מביא אנשים לכדי שיתוף פעולה והתעוררות של מרכז קהילתי,סביב הירוק.

בהמשך נכנסנו לגני הבהאים לאולם ובו נערך פאנל בנוכחות הגופים השונים העוסקים בנושא וכן גננים מובילים בגינון הקהילתי.התאפשר לי להשחיל שאלה לאחד מיושבים בפאנל...ניסיתי להסביר שגם בחווה אנו מקיימים תהליך של גינון קהילתי,אבל של איזור שלם,והזמנתי אנשים לקחת חלק בתהליך...

היה לנו סיור מאלף דווקא בגנים הבאהיים,שם הקהילה הבאהאית מארגנת קהילה עולמית סביב מרכז המתאפיין בגינון מעוצב על העלה האחרון.

היה מפגש מענין סביב הירוק והפורח,בנוף,ובלב.

תמונות נוספות מהסיור מצויות באלבוםהבא

סיכום לפעילות חג הסוכות ולשנת הפעילות

בסוף היום השני של החג סבבתי בחווה עם אנשים ,ראינו כמה עצים,וכמה שיטות לתמיכה בעצים מבוגרים ואז שאלה אותי נערה צעירה,שסבבה עימי ועם אביה,איך אנחנו רוצים שהמקום הזה התקיים...

אריאל מסביר לתושבת העמק המודאגת על המצב

הסברתי לה שאנחנו צריכים לקיים יותר פעילויות,ולהניע יותר אנשים להגיע למקום.ואז היא חשבה ואמרה שהיא רואה שמי שמגיע הנה מחפש שקט וזה הקסם של המקום,ואם יגיעו כל הזמן אנשים,תהיה הרבה תנועה,אבל גם יהיה רעש,לכלוך,המון רועש...חשבתי על דבריה הנבונים וניסיתי להסביר לה שהמקום גדול מספיק בשביל שגם תנועה יותר גדולה לא תשנה את החוויה הזו של השקט,ושל היופי היחודי שהמקום מביא..על כך היא נתנה לי הצעה משלה...שבמקום שקט כזה...לא חייבים לחשוב רק על כסף...ואפשר שהמדינה תתמוך בו כמקום ציבורי.סיפרתי לה על תוכנית הגן וסביבתו ,על העבודה שלנו עם ילדים ומבוגרים ועל שיתופי הפעולה שנרקמים ועל זה שההליך המשפטי מקשה עלינו מאוד לקיים את הפעילות כסידרה.היא הבטיחה שהיא תעביר את דברינו בין מכירה הצעירים.

לפני החג היתה לנו התלבטות,האם לארגן פעילויות,וכמה אנשים יגיעו...כי שנה קודם יצאנו בארגון משמעותי והגיעו כ 250 איש.
בסופו של דבר  החלטנו לפתוח את החווה,בלי לחץ של שיווק או לחשוב על כמה יגיעו..מה שיהיה יהיה.
הגיעו אנשים  בעקבות פרסומים של אריאל,של ברק,ואף שלנו.ההתעוררות הציבורית שעולה לאט לאט ומגיעה אף למסדרונות הכנסת ועדיין הכוח לפעול בשם הציבור בא מהציבור,מהאנשים שחווים את המקום ונחשפים לאיכויות שלו.לכן לקחנו את הזמן ן להקשיב לאנשים,לשוחח יותר ופחות להדריך או להרצות....
זה היה חשוב מאוד...כי הגיעו אנשים מהתחום המקצועי שקשורים באדריכלות,גינון,גינון טיפולי,אמנות..יצירה..מעבירי סדנאות...אנשי תקשורת,אנשי עסקים,אנשי רוח,וכאלו שפשוט הענין הזה עושה להם משהו.כולם באו לבקר במקום ולקחו את החוויה של הגן למקום משלהם בלב –וכולם שמעו אותנו והעלו משאלות ואף השגות .זה היה מענין מאוד.
מכל האנשים נשמעה דאגה עמוקה,וחוסר הבנה  לסרט האדום הזה שמחלק את הגן בחלק הכי חשוב בו- ל"משתלה מסחרית" ולגן בוטני,לפי הגדרת משרד החקלאות.זה הבליט למולנו את השאלה מה החשיבות שיש למושג גן בוטני,שנקבעה בדרך שבה הלכו אלו שהגיעו הנה לפנינו-אנשים כמו מיכאל זהרי,נפתולסקי,קושניר,וכמובן במקרה של חוות הנוי-צירקין,בנימין וחובריהם.
העלנו בהקשר זה  גם את החשיבות שיש להפצת הצמחים בהתישבות ושגן בוטני הינו חלק מהסביבה בה הוא קיים ומתהווה והמקום צריך את המשאבים הדרושים לקיומו כדי להיות מרכז של סביבה פורה מבחינה מקצועית ורוחנית ושניהם ביחד.

חזקי וברק עם מבקר מעמיק דעת בעניני החווה

הסברתי להם גם את עמדתו של מנכ"ל מדרשת רופין שגם לו יש חזון,שמייצג את החברה הפרטית שבשמה הוא פועל.כל האנשים שהיו במקום,כאחד הביעו תחושה אחת-שאסור שהמקום הזה יאבד מאופיו הציבורי.

כל הנוכחים העלו שאלה,לפני גורמי משרד החקלאות...אם חוות הנוי בשלמותה לא עונה לקריטריון של הגנים הבוטניים...אז מה זה גן בוטני בעינכם?מה זו מורשת בעינכם?מה זו תמיכה ציבורית בעינכם?איפה אתם שליחי ציבור שלנו ואיפה אתם עושי דברם של אנשי נדל"ן?איך אתם מסבירים את עצמכם לציבור שבשמו הינכם פועלים?

שיקום חוות הנוי-המהלך הציבורי

מסתבר שהרעיון שרקמנו בצוות כאן-לקרוא לשיקום המבנים והמתקנים בחוות הנוי-

כשהגיעה המועצה לשימור אתרים ועוד גופים כבר בוחנים את הרעיון ברצינות...ועתה כולם מתגייסים לצקת תוכן בשימור חוות הנוי לטובת הציבור-והפעם-נשאלים סטודנטים מרחבי הארץ-מה הם היו עושים אילו היה מוטל עליהם לפתח את חממת האקלום בחוות הנויאז הנה לנו תחילתה של עבודת שיקום ציבורית-באלבום הבא
ומעט תמונות לסבר את העיניים

חוויה בחממה הלימודית-רעיונות של סטודנטים

המחשה של עבודת סטודנטים בחממת האקלום-לאחר שימור

חממת ההדגמות-מודל לשיקום-כולל רעיונות לעבודה של סטדונטים מהעולם

מוזדל של הצריף-לשיקום

חדר בצריף-דגם למוזיאון והדגמה לשיטות אדריכלות

סכמת בועות להדגשת איזורים בעלי אופי יחודי בגן-

מתוך מסמך מכין לפרוגרמה

מה הסיפור של חוות הנוי בעצם?הסיפור בקיצור -ועוד מעשה קטן לטובת הענין

יש הויכוח הוא בין משרד החקלאות שטוען שהארגון לגננות ונוף שהחזיק בשטח חוות הנוי ,בחוזה מוסכם,צריך לוותר על שטח המשתלה ששמשה אותו כדי לכסות את עלויות הגן הבוטני-כדי לקבל את הכספים המגיעים לו מתוקף חוק הגנים הבוטנים.זאת כדי לספק את צרכיה של מדרשת רופין שעל שטחיה מצויה החווה כדי לחקבל את שטח הדגן הבוטני.על כך שאל חבר הכנסת דב חנין את שר החקלאות...כמעט כאילו קרא את דברינו כאן מלפני זמן מה...בעצם-האם רק תקציב זה מה שמענין את משרד החקלאות-ומה עם ערכים?ומה עם מתקנים שבהם ביצע משרד החקלאות את הניסיונות הראשונים במדינה הקיימת לאקלום צמחי גן?זה לא שייך לחווה?זה לא שייך לחזונו של איש משרד החקלאות שיזם את הקמת המקום?

מעגל הסכסוך ושיתוף הפעולה-ליד הספריה של רופין



ומעבר לכך-הגנן הותיק אלי לוי-שמי יודע כמה גננים ,מכל שכבות הציבור הכשיר במשך עשרות השנים שהוא עובד בגן-בעודו מגדל לבד משפחה ברוכת ילדים.האם לא ראוי שיחשבו על עתידו ועתיד ילדיו?

אלי לוי מכין את תלמידי קורס לגננות לבחינה בזהוי צמחים

אז ביקשתי את כבוד השופט הדן בענין לבדוק אם אפשר לתת יותר יחס לשני הדברים האלו כי זה מערך הלימוד שאנו בונים בחווה-בהיעדר המשתלה.ואלי עומד עדיין במרכז צוות ההדרכה ועובד עמנו.והשופט-מה עשה?



הוא הפנה את המכתב לשני הצדדים וכיוונם לנסות להצטייד בכוונתנו לעשות שלום בין הצדדים למען כבוד האדם וכבוד הגנן.מכיוון שלא הגיע פניה –לא מארגון הגננים-ולא מצד רופין-פניתי להשתתף בישיבה שנערכה במשרד החקלאות-שעסקה בענין.באותו יום-שלחתי את הפניה מהספריה ברופין ועברתי ליד פיסול סביבתי שהזכיר לי במשהו את כל המעגל.מעגל של עשייה ושיתוף פעולה -לצד ביטול האחר.



האם יהיה מוזיאון לגננים?



משם פניתי אמור לביקורם של אנשי "אורנים"...ואז אישרו לי ממשרד החקלאות שאפשר לגשת לפגישה.לכן למחרת יצאתי בדרכי למשרד החקלאות.בעוברי שם ניזכרתי בימי הלימודים בחקלאות,ובעבודת המעבדה..שהסביבה הגננית בחוץ תמיד היתה מפלט מאדי הכימיקלים במעבדהלמקום של רוגע ושיח סביב נושאים שברומו של ענין משותף.בדרך לפגישה חלפתי על פני שדרה של הרדופים ודקל קנרי-וחשבתי איך ניסגר כאן מעגל בין עבודתו המוקדמת של צירקין על ההרדופים ועבודתו היומיומית של אלי -על חדקונית הדקל....ואז הגעתי לחדר הישיבות...שם דווקא קיבלו את דברי –שיש לשטח ערך חשוב בהדרכה לאהבת הארץ ולחשיבה על איכות הסביבה –יותר מכל מיני דברים אחרים.בענין רב אם כי בביקורת ראויה לאנשי מקצוע ונדל"ן.מה שנקרא התמודדות ראויה.מי יוצא עמי אליה?



הרדופים בשדרה מול הדקלים-מכון וולקאני-בדרך למשרד החקלאות



שיתוף פעולה מתרקם עם הגן הבוטני ב"אורנים"-והפעם סיור של הצוות מהגן בחוות הנוי חמשן אחד וחדקונית אחת

כזכור סיפרתי כאן על התחלת העבודה על צמחים "אדומים"-צמחי בר ארצישראלים בסכנת הכחדה ועל הסיור שלנו בגן הבוטני במכללת "אורנים"והפגישה עם אנשי הצוות שם.לא אחרה הפניה מצידם להגיע לביקור.יום לפני כן חזיתי בחממת הרבוי בצמח החמשן,מתחיל להשתרש בסככת הרבוי ואף פורח...

הם הגיעו השבוע,ואלי הדריך אותם בסיור רחב היקף וענין בגן.אנשי הצוות - מנהלת הגן,העובדים ומתנדבים כולם ברמה גבוהה של מקצועיות והדרכה ,מאוד התרשמו,והסיור היה מענין לכולנו.אלי סקר בפניהם את הרכב צמחיית הגן,את מאפייניה ואת הבעיות שמולן עומד הגן הבוטני- מבחינת השקיה,גיזום עצים ושיחים,הדברה מזיקים ומחלות וכן את הקשיים שגורם ההליך המשפטי.

צמח החמשן בפריחתו




ובהשתרשותו



אנשי "אורנים" מודרכים על ידי אלי בשבילי הגן

דיון מקצועי ליד העצים

הסברים על נזקי החדקונית לדקל הקנרי בחווה

החדקונית בחווה בנקודת הניטור

אלי מסביר על נקודת הניטור למזיקים ועל החדקונית

בדרכנו גם שמענו הסבר מפורט על החדקונית שפוגעת קשה בעצי הדקל בארץ-והגיעה גם לחווה.אלי הרראה לנו את סמני הנזק ואת המזיק בנקודת הניטור.עלה סיעור מוחות על דרכי ההתמודדות עם המזיק.אנשי אורנים הפגינו סולידריות.לאחר שסיימו את הסיור ארחו אותנו לשיחת סיכום שנה שלהם,על כוס קפה,עוגה ופירות,ואני סיפרתי להם על מאורעות היום שקדם ובכלל על המשך הפעילות.וסיכמנו על המשך התקשרות כדי לבסס את העבודה על סיעור מוחות ולימוד משותף של הבעיות ועל התמודדות מולם.הרגשה של רוח יחודית עמדה באויר הגן.ישנם רגעים חשובים ופשוטים שחשוב לשמר.

יום נוסף בחווה-והפעם..ילדים לומדים את הערך של להכין שתיל ואלו שבאים אחריהם וקצת על תרבות הגינון...

בבוקרו של אותו יום קיבלתי את הטלפון של האחראי על הנכסים במשרד החקלאות וכשהתקשרתי אליו וסיפרתי לו על רצוני להשתתף בפגישה.סיפרתי לו על הדמויות שבשמן אני פועל ועל רצוני להביע עמדה ציבורית נוספת.הוא ביקש ממני לשלוח לו מייל על מנת לאשר זאת עם הניפגשים...הוא הופתע מכך שאמרתי לו שהיום איני יכול כי עלי להתכונן לפעילות...לפחות,כך אמר לי-יש לנו את כל יום המחר...

הילדים מגיעים...

חזי מסביר לילדים בגן את דברי ימי חוות הנוי

כעת הכנתי את כלי העבודה השנים ואת הפינה של האצבעות ירוקות...ואז הם הגיעו...קבוצה מבית ספר בכרכור,שבאו לסיים את שנת הלימודים בביקור בחוות הנוי...

הילדים צבעו עציצים ובזמן שאלו התיבשו,אצו רצו לחפש את העץ..בשאלון יחודי...הכל במרחבי הגן הקסום...אם כי מעט סימני יובש ניכרים בו בתחילת הקיץ...

ואז הגיע השלב שבו שתלו את העציצים-כולם הכירו את צמח הבשמת..ואיך לשתול אותו ,והיכן להציבו...כל אחד בקצב שלו...ספרתי להם על הצורך בלהכיר צמחים חדשים לעולם הגינון..ואלו שארגנו את משימתם יפה ושתלו את הבשמת היטב-זכו לצ'ופר מיוחד-

הם לקחו שתיל שהוכן בחווה מבעוד מועד של פורטולקריה ושתלו אותו בעציץ קטן,והכינו מיחור של הצמח-שתיל לאלו שיבואו אחריהם...

כך סיפרתי להם...אנו מערבבים בעבודתם עבודתה של ידיים נוספות...בלי הבדלים של גיל...מין ומוצא...והצמחים גדלים באדמה מעורבבת...

ולבסוף,נקראתי להסביר להם את הערך היחודי שבגן...הראתי להם את כלי העבודה הישנים של הבוסטנאי,ועניתי על שאלותיהם...בעיניו של ילד כל כלי כזה שנעשה מאמצעים פשוטים הוא דרך לחשיבה יצירתית...לעולם של מיחזור...

וכך הפלגתי וסיפרתי להם על כך שמה שאנו מלמדים אותם שגננות זה לא רק לשתול צמחים או לנקות עלים-אלא זו גם תרבות..והודיתי להם על הביקור ומיוחד...אחרי עלתה אחת האמהות של הילדים וסיפרה על הגינה בה עבדה עם אביה בילדותה ומה זה הביא לחייה-הכרות עם עבודת האדמה,עם זיעה ועם שריטות-וגם עם עקביות בעבודה והכרות עם הטבע...

שבתי למשרד לאחר לכתם,ואלסטרומריה שוב חייכה אלי..את חיוכה הקיצי...

הילדים ואלי מחליטים על צבעים לעציצים

פעולה יצריתית

צובעים ביחד

יוצאים למסע בעקבות העצים

כלאחד והקצב שלו -שותלים עציצים באצבעות ירוקות

מנצלים את מרחבי הגן למשחק משותף

הורים מספרים על תרבות הגינון שלהם

שתילי פורטולוקריה מחכים כבר לידיים הבאות שישתלו אותם

כלי הבוסטנאי הישנים עם סלולרי חדיש...משקיפים על דור העתיד