בשביל האצבעות הירוקות: יום נוסף בחווה-והפעם..ילדים לומדים את הערך של להכין שתיל ואלו שבאים אחריהם וקצת על תרבות הגינון...

בבוקרו של אותו יום קיבלתי את הטלפון של האחראי על הנכסים במשרד החקלאות וכשהתקשרתי אליו וסיפרתי לו על רצוני להשתתף בפגישה.סיפרתי לו על הדמויות שבשמן אני פועל ועל רצוני להביע עמדה ציבורית נוספת.הוא ביקש ממני לשלוח לו מייל על מנת לאשר זאת עם הניפגשים...הוא הופתע מכך שאמרתי לו שהיום איני יכול כי עלי להתכונן לפעילות...לפחות,כך אמר לי-יש לנו את כל יום המחר...

הילדים מגיעים...

חזי מסביר לילדים בגן את דברי ימי חוות הנוי

כעת הכנתי את כלי העבודה השנים ואת הפינה של האצבעות ירוקות...ואז הם הגיעו...קבוצה מבית ספר בכרכור,שבאו לסיים את שנת הלימודים בביקור בחוות הנוי...

הילדים צבעו עציצים ובזמן שאלו התיבשו,אצו רצו לחפש את העץ..בשאלון יחודי...הכל במרחבי הגן הקסום...אם כי מעט סימני יובש ניכרים בו בתחילת הקיץ...

ואז הגיע השלב שבו שתלו את העציצים-כולם הכירו את צמח הבשמת..ואיך לשתול אותו ,והיכן להציבו...כל אחד בקצב שלו...ספרתי להם על הצורך בלהכיר צמחים חדשים לעולם הגינון..ואלו שארגנו את משימתם יפה ושתלו את הבשמת היטב-זכו לצ'ופר מיוחד-

הם לקחו שתיל שהוכן בחווה מבעוד מועד של פורטולקריה ושתלו אותו בעציץ קטן,והכינו מיחור של הצמח-שתיל לאלו שיבואו אחריהם...

כך סיפרתי להם...אנו מערבבים בעבודתם עבודתה של ידיים נוספות...בלי הבדלים של גיל...מין ומוצא...והצמחים גדלים באדמה מעורבבת...

ולבסוף,נקראתי להסביר להם את הערך היחודי שבגן...הראתי להם את כלי העבודה הישנים של הבוסטנאי,ועניתי על שאלותיהם...בעיניו של ילד כל כלי כזה שנעשה מאמצעים פשוטים הוא דרך לחשיבה יצירתית...לעולם של מיחזור...

וכך הפלגתי וסיפרתי להם על כך שמה שאנו מלמדים אותם שגננות זה לא רק לשתול צמחים או לנקות עלים-אלא זו גם תרבות..והודיתי להם על הביקור ומיוחד...אחרי עלתה אחת האמהות של הילדים וסיפרה על הגינה בה עבדה עם אביה בילדותה ומה זה הביא לחייה-הכרות עם עבודת האדמה,עם זיעה ועם שריטות-וגם עם עקביות בעבודה והכרות עם הטבע...

שבתי למשרד לאחר לכתם,ואלסטרומריה שוב חייכה אלי..את חיוכה הקיצי...