"כי האדם עץ השדה"-התיחסות אישית

  על מדף הספרים של אבי היה מונח ספר,בשם "כי האדם עץ השדה"
שכתבו דויד צירקין ודבורה אטרוז בספר הם מדגישים את המקורות ליחס לעצים שהתפתח עוד בימי התנ"ך הקדומים ביותר,כפי שמצוין במקורות.

השילוש הקדוש בין האל לאדמתו ולאדם,שבמרכזו מצוי בעץ נידון רבות בידי אנשי רוח ודת-ומפתיע היה לראות איזו חשיבות נותן צירקין,שהיה איש ההתישבות העובדת הלא דתית,למשמעויות אלו,שהיה בהן לתת צידוק ערכי דתי למפעלו רב השנים בעידוד נטיעת וגידול צמחייה בארץ.

אפשר היה לחוות דרכו את ההשפעה התרבותית שיש לעצים,וביערות על חיינו-שהם יכולים להחיות בפריים ובצילם ויכולים להרוס באפילת היער ושרפותיו.

בטבע הפתוח,במקום שבו לא נגעה יד אדם והבריאה גלויה עומדת בטהרתה,עשוי אדם להתעלות בצילו של אדם ולראות יותר משרואה אדם מהשוק בהמולת
הרחוב בעיני הבשר שלו.

למשל הבעש"ט ששאב את השארתו ואת רוב גילויי תורתו בסתר היער.

  צירקין שהתאהב בעולם הצומח עוד במקום הולדתו ברוסיה ושהקים את משתלת עצי היער בעין חרוד בשנות ה -20 ואת חוות הנוי בעמק חפר,עם קום המדינה ראה ערך תרבותי גדול  בנטיעת הארץ וכיסויה בצמחיה-ביחוד בעת ישוב הארץ על ידי העם השב מהגלות.אין ספק שבמעשיו יצק התיחסות חדשה לתחום רחב שכולל ירוק ,פונקציונלי ואף תרבותי.
"כי האדם עץ השדה..." הינו ביטוי שמצוי מספר פעמים במקרא ובעקבות זאת שימש פעמים רבות בספרות.האדם ואופן התנהלותו משולים לצמחית העץ-שורשיו מעמיקים באדמה,אך בלתי נראים-הם היכולת של האדם להעמיק חקור וללמוד ולהוסיף דעת,עד למיים החיים..ואדם כזה..ומגיע לעומקם של דברים,גזעו,היכולת שלו להתנהלו מול העולם-חזק ורחב ויכול לשאת את ענפיו שהם ההתקשרויות שלו עם העולם.פרחיו הינם המחוות הקטנות שהאדם עושה כלפי האנשים והגורמים מולם הוא מגיע להתקשר ואילו הפירות הם אותם מעשים והצלחות שהוא קוצר במעשיו,שהם המקור לזרעי הפעולות בעתיד.לכן בא הבטוי הנ"ל כדי לציין את יחס הכבוד והאחריות שעל האדם לרכוש לעצים,שהם מקור מזונו וצילו ומשמשים לו לחומרי עבודה והוא צריך לשמור עליהם משום שהם אינם בעלי יכולת ביטוי ואינם יכולים לנוס בעת צרה.

אז עם אילנות גבוהים כאלו,יש על מה להתלות בדרכי,בכל יום שאני יוצא לטייל ביערות ובחורשים ,אני משתהה לנוכח הגודל והנוכחות של העצים,פריים,צורות הזרעים השונים,ריח הפרחים ואופי הגזע,המגע הקשה רך של הקליפה.אני יכול לחוש גם במגע הזכרונות של חיי בא ומגיע אלי באיוושת העלים ברוח...

פעם אחת עצרתי לקרוא את ההקדשה בתחילת הספר הנ"ל של צירקין-בכתב ידו של סבא שלי-הוא וסבתא הביאו אותו להורי...לרגל יום הולדתי.