צעד נוסף בשביל קליפות השקדים

"בכ"ב בשבט בשבוע שעבר תודה לאל נטענו בהגן אשר הוא בשותפות עם כל  החברה יותר מחמישה עשר מאות אילנות נטיעות,מהם כ 708 אתרוגים..כי.חוץ.ממה שיהיה ריווח גדול מהפירות כאשר יעזור השם יתברך שיהיה בהצלחה  לא כן נצרך לבריאות,כי האדם עץ השדה הוא חברה אחת,וזה בלא זה אין להם חיים טובים.לזאת ראשית עסקנו בנטיעות,כי כן הורה לנו בורא עולם טרם כל לעסוק בנטיעות,כי גם הוא עשה כן,כמו שכתוב "ויטע ד אלוהים גן בעדן"...בראשית ב'ח"[i]

כך כותב רבי אליעזר מישל סלומון איש יסוד המעלה לחותנו,בשנת 1884,שנה לאחר שעלו ראשוני המתישבים לנקודה שסיפור התישבותה על גדות החולה הוא סיפור התישבות ששפך אור לדורות הבאים על קשיי ההתישבות של בני העליה הראשונה.במכתבו זה שופך אור הכותב על מניעי המתישבים,כמו גם הרוח והמעשה שעמדו מאחורי מעשה הנטיעה.זוהי עדות ראשונה שיש במקורות הספרות לנטיעת עצים בט"ו בשבט כפעולה סמלית שמכניסה משמעות חדשה למסורת חג זה,אותה הכירו בארצות מוצאם אנשי העלייה הראשונה.בעקבותיהם הלך זאב יעבץ שחינך בזכרון יעקב ובשעה שנכח בט"ו בשבט במושבה,בשנת 1892,ריכז את תלמידי בית ספרו במושבה לטכס נטיעות,כשהוא מגבה את החגיגה בצורך להקנות לצעירים את אהבת הנטיעה והערכה לפירות הארץ וגידול העצים הנטועים בעקביות.
בשנת 1908 מכריזה הסתדרות המורים על החשיבות בטכס הנטיעות ובאתה שנה נערך טכס נטיעות ראשון בבית  ספר נקווה ישראל ולאחר שנתיים ניטעות שדרות גם באחוזת בית,היא תל אביב של היום.

ב 1913 מוציא סניף הסתדרות המורים בירושליים  כ- 1500 ילדים ,כמעט כל הילדים בגיל בית הספר אז,לטיול למוצא ביום ט"ו בשבט ובו הם נוטעים חלקת יער ומחולקים להם פירות מפירות הארץ,בטכס שריגש את הנוכחים אולם מלחמת העולם הראשונה קטעה את ההמשכיות גם בהתבססות חג זה.
רק ב 1920,חודשה הנטיעה במוצא-והפעם ליוו את התלמידים בנוכחותם ראשי הסתדרות המורים והישוב העברי,הנציב העליון הרברט סמואל,ואורחיו,וכן גנרלים מהצבא הבריטי.קולנל סטורס,מושל ירושליים,ברך אז את הנוטעים בעברית צחה-"מאושר הינני לברככם ביום לשלום במקום הזה.יהיה רצון שיחד עם העצים הללו תגדלו ותשגשגו כארז הלבנון וחבצלת השרון".

נטיעות נוספות החלו כאותה עת גם בישובים נוספים ,מה שהאיץ את השתרשותה של מסורת קיום חג הנטיעות והיא אומצה בחום על ידי מורי הישובים ברחבי הארץ כחג נטיעות שבו פעילים בעיקר תלמידי ישראל.

אולם התחקות אחר מקורותיו של החג והרצון להבין מה עומד מאחורי מנהגיו של החג וחוגגיו מחזיר אותנו לשוב למכתבו של סלומון-

ולכך שאנשי דורו שהיגעו מהגולה ליישוב ארץ ישראל,באו מבתים שבהם שמרו על מורשת חג הט"ו בשבט בגלות-כפי שהתבטא בסעודה שבה אכלו מפירות ארץ ישראל ודיברו בשבחם-ואילו נטיעת העצים נשמרה לאדמת ארץ ישראל והיתה מאין תזכורת כואבת לעובדה שיש רק אדמה אחת עליה נוטעים באמת את העצים והיא אדמת ארץ ישראל.למנהג זה שורשים שמתחילים בימי המשנה,ועליו נוספו משמעויות שונות ומנהגים שונים עם השנים.
היה זה צעד נוסף במסע אל מקורות החג,עם ציפיה להמשך

---

[i]