זוית ראיה ליעור ארצנו-מיכאל זהרי

"מקום חשוב בצמחי הבר של הארץ של הארץ תופסים צמחי היער.מסוף המלחמה העולמית הראשונה ועד עתה ניטעו בארץ מיליונים של עצי יער.בעיקר על ידי הקרן הקיימת לישראל ומחלקת היעור של המנדט ומדינת ישראל.העובדה,כי אחד העצים המתאימים ביותר ליעורם של הרי הארץ הוא אורן ירושליים,הגדל בר בארץ,דבר זה עצמו יש בידו לאשר את הכלל,כי עץ.הגדל בר בארץ, הצלחתו מובטחת יותר מאשר עצי יעור נכריים.לעומת זאת לא נעשו עדיין הניסיונות הדרושים למצוא מתוך צמחיית הארץ עצי יער רחבי עלים,שיהו מתאימים ליעור.תחת זה השתמשו למטרה זו בעצים נכריים,ובינהם עצים נחותים מבחינה יערנית ומבחינה מסחרית כאחת.בין עצי היער המתאימים ליעור נדגיש את אלון התבור.אלון זה נמנה על העצים המועטים המגיע למימדים גדולים בארץ ולשיבה טובה (בעמק הדן מצויים עצים שעומדים את גילם ב-1000 שנה ויותר)"

כך מציג מיכאל זהרי את עמדתו לגבי נושא היעור והשימוש בעצים וצמחיה ליעור הארץ.זהרי ראה בזהוי של צמחיית הארץ הדינמיקות הקשורות בהתפתחותה כמערכת אקולוגית,לצד השטחים החקלאיים ושימוש האדם בקרקע למטרות אחרות, ערך גדול והמשיך למעשה את עבודתם של איג,נפתולסקי ואחרים.
הוא ראה את התפחתחות הצמחיה באזורי בור כשרשרת של התפתחויות-או כמו שכינה "טור סוקצסיוני"-שבמהלכו מכין כל דור שמגיע את הקרקע לצמחיה שבאה אחריו-והרבה פעמים אף מפנה את מקומות בשביל התפתחותה.כך נמשכת הסוקצסיה,עד לשלב שבו מגיע התפתחות אוכלוסית הצמחים של איזור מסוים למצב האופטימלי שנמשך בשווי משקל-אלא אם כן הוא מופר על ידי גורם כזה אחר-וחוזר חלילה.

ספרו "גאובוטניקה" שנכתב לפני כ -60 שנה,הינו אבן דרך בהתבוננות על הצמחיה בארצנו ועל הגורמים המשפיעים על התפתחותה.בכך פרץ את הדרך לדור של בוטנאים שהמשיכו את דרכו והולכים בה עד היום.לאור ההתמודדות שלנו היום עם נושאים כמו יעור בצמחי ארץ ישראל מול שימוש בצמחים אורחים-אין ספק שהשקפתו ראויה להתבוננות והסתכלות,ולא איבדה את העדכניות שלה למרות הזמן שחלף.