זהרי הגיע כחלוץ צעיר לארץ.ב
1920,ועבד בסלילת כבישים.
במהלך הזמן רכש השכלה בתחום
ההוראה ותוך כך התוודע לצמחיית הארץ,והחל לעסוק בזהוי הצמחיה שלה.ביזמתו של אוטו
וורבורג הוקמה אז מחלקה לבוטניקה בתל אביב ,במיסגרת ההסתדרות הציונית והוא
צורף אליה,ועימם המשיך גם כשזו עברה מתל אביב לאוניברסיטה העברית בירושליים.
הצוות ערך מסעות חקר רבים בארץ
ובארצות שכנות וממצאיהם הניחו את הבסיס להכרות מעמיקה עם הצמחיה של ארץ ישראל
והדינמיקות שקשורות בה בארץ ובהקשר עם סביבתה.
זהרי והצוות ריכזו את המידע
בחוברות ומגדירי צמחים. בכך גם נתנו אנשים אלו הצהרה-של קיום חזון העם הלוקח
אחריות על הארץ שלו-עוד לפני שיש לו מדינה משלו-ולכאורה בראו מציאות.
זהרי עצמו אף סיכם ממצאיו בעבודת דוקטורט
באוניברסיטה של פראג,ב-1936.
לאחר מותו של איג,ב 1938,הוביל
זהרי את המחקר בתחום.הוא המשיך את המעקב הרציף אחר הצמחיה ואסף מידע של
התפתחותה,לצד התפתחות הישוב החקלאי והיעור בארץ.בד בבד טיפח דור של עוזרים
ומסייעים שעזרתו למדו את תחומי הבוטניקה השונים ובכל אחד מהם הוא הבטיעה את חותמו
באופן כזה או אחר.את עבודתו סיכם בספר "גאובוטניקה" וכן במספר פרסומים מאוחרים יותר-מגדירי צמחים ומדריכים
נוספים,כשמגדיר הצמחים לצמחי ארץ ישראל בהוצאתו האחרונה יוצא לאור רק לאחר מותו..
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה