אצבעות ירוקות:נח נפתולסקי-(1883- 1974)

נולד וגדל בדרום מערב רוסיה בחינוך דתי.לאחר שהגיע לארץ ישראל ב 1905,החל לעבוד כפועל חקלאות במושבות והתנסה במקומות שונים בתצפיות בגידולים חקלאיים-ובעיקר שלחין וירקות.

במהלך הזמן צבר שם בשתלנות ,והתמקד בעצי יער בתחנות ניסיונות שונות ואף צמחי נוי,במהלך השנים שלפני קום המדינה ואף לאחר מכן.בשנותיו האחרונות יזם את הקמת הגן הבוטני בתל אביב.

ולנפתולסקי היה קשר הדוק עם כינרת בה חי מספר שנים ופיתח בה קשר ארוך שנים עם המשוררת רחל,שידע עליות ומורדות

אצבעות ירוקות:טוביה קושניר (1923- 1948)

טוביה קושניר נולד  בירושליים וגדל בכפר יחזקאל.מגיל ילדות התעוררה סקרנותו לגידול צמחים ועודדה ע"י משפחתו כאשר הוא החל לאסוף מינים של קקטוסים לרבות אותם בחצר בית המשפחה.מאוחר יותר עבר ללמוד בפנימיה ביגור,בשל התפרקות המשפחה.

בפנימיה החל להתבלט בין התלמידים בתחומי ידיעת הטבע והרחיב את ידיעותיו בסיורים רבים בכרמל,וכך התוודע לחוקר הבוטניקה מיכאל זהרי שאף אימץ אותו לביתו בירושליים כדי שישתלב בלימודים בבית ספר התיכון המכין לאוניברסיטה העברית.לאחר לימודיו הוא מתפנה לסייע בבית אימו בכפר כשנה.בכל אותה עת הוא מגבש סביבו צעירים באיזור מגוריו למסעות רגליים בשבילי הארץ.הכרת הסביבה-החי ,הדומם והצומח מושכים אותו להתמודד עם חומר מחקרי ועם המשך לימודיו באוניברסיטה הוא מתבלט בלימודיו.

הוא עוסק בחומר מחקרי בגנטיקה וציטולוגיה ואף עומד על הקשר בין הגנטיקה לביוכימיה-מה שהיום מהווה ענף מחקרי יחודי-הביולוגיה המולקולרית.במקביל הוא מגבש סביבו קבוצת סטודנטים שתרים את הארץ ואוספים את צמחי הבר שלה להכרה וזיהוי כבסיס להכלאות ופיתוח צמחים לענפי החקלאות והנוי.במקביל הם אסופי מידע עבור הסוכנות על שטחים שאינם מכורים מספיק כגון השומרון והנגב.סיורים אלו מעמידים אותם לא פעם במצב של סכנה אמתית לחיים או במעצר על ידי השלטונות הבריטים.

הצמחים בהם הוא מתמקד הינם האיריס והסחלב וכן אחרים.בהצטיינותו גורף תשבוחות מגורמים מקצועיים בארץ ובחו"ל וכן פרסים מצד מוסדות המדינה שבדרך.בעבודתו כטודנט הוא עמד על הקשר בין הכרותו עם עולם הצומח בפן המחקרי שלה לצורך שלו להעביר את הידע באפון קולח לציבור החקלאים והגננים.בכך היה פורץ דרך לענף ההדרכה החקלאית שהמשיכו בני גילו.

עם פרוץ מלחמת השחרור,הוא נמנה עם הסטודנטים הנמנים על האוניברסיטה העברית.הריחוק מהפעילות בשדה הקרב מניעה אותו להצטרף לאימוני הפלמ"ח .

קושניר-ראשון משמאל וחבריו הסטודנטים למשלחת החקר לנגב ב-1946

במכתב לאביו,ממחנה האימונים לקרבות המלחמה הוא כותב:"כאן בינות לסופות חורף ורוחות סוערים,רגועים אף ימות-שמש-ימי אביב הרים,בין מפלשי החורש ובינות לצוקים עולות בנות החן,אלה פרחי הזוהר אשר להרים.במרודות מלבינות עתה הזלזלות,והן עמוסות ציבורי פרחים ורקפות ונרקיסים,ועולה זכר ימים ונמחק זכרונם,כשצער חרישי מפעפע בלב.הנה כאן הטבע כמימים ימימה בשלו ואף אדם נראה גם הוא,כמימים ימימה בשלו.ואף האדם נראה גם הוא,כמימים ימימה בשלו,ואין הערכים מזדהים..."

מספר ימים לאחר מכן יצא טוביה עם חבריו לפלוגה ומצא את מותו בין ל"ה הלוחמים שנפלו בהרי חברון בדרכם לגוש עציון.מלבד האבדן של חייל אמיץ,איבד אז עולם המחקר בכלל ושל תחום הצומח בפרט,במדינה הצעירה את אחד החוקרים הצעירים המבטיחים שלה.

בשנות השישים עשה מיכאל אבישי ניסיון חשוב לבדוק מה עלה בגורלה של חלקת האירוסים שטיפח קושניר בהר הצופים אולם ניסיונו לגדלם בגבעת רם לא צלח.

קושניר ועוזי נרקיס חוקקים את הכתובת על סלע הפלמ"ח בדרך למכתש רמון

אצבעות ירוקות:דניאל רז (1926- 2010)

דניאל רז נולד בעמק חרוד בשנת 1926 וגדל בקבוצת גבע.

מילדות פיתח התענינות בעולם הטבע בכלל ובעולם הצומח בפרט.סייעו בכך החינוך לעבודת האדמה ולמידתה שספג בבית אביו,והשתלבותו בעבודה במשתלה ובשטח לצד חוויות מטיוליו הרבים ברחבי הארץ. בין שותפיו לדרך זו היה טוביה קושניר והכרותם התמשכה בתקופה בה למדו ביחד באוניברסיטה העברית שלפני קום המדינה.חלק בולט מעבודתם עסק בהתחקות אחרי מיני אירוס שונים שהם יחודיים לכל חבל ארץ בו הם מצויים.בכך היו הראשונים להוביל התמודדות ארוכת שנים בשימור מיני בר קיימים בכלל והאירוס שהפך לסמל העבודה זו בפרט.במהלך הלימודים שניהם היו שותפים מלאים בהקמת המשתלה הניסויית וחלקות ההדגמה של המחלקה לבוטניקה באוניברסיטה וכן נשלחו,ביחד עם סטודנטים פלמ"חניקים נוספים, מטעם המוסדות של המדינה שבדרך ,לחקור ולמפות נתיבי ארץ שלא היו ידועים עד אז.

תמונת עולמו של דניאל בתחום המקצועי היתה שלובה בסיפור עצמאות ישראל ותקומתה ונקדיש לכך כמה מילים:

מלחמת העצמאות מצאה אותו משלים את משימות לימודיו האחרונות אולם נפילתו של קושניר בין ל"ה הלוחמים בגוש עציון קטעה את הלימודים באחת.הוא ביקש מבן כיתתו מוטי אפרתי שהיה מפקד פלוגה בקרבות באיזור ירושליים (ונפל מאוחר יותר בקרב),לצרפו לחטיבתו כדי ל"מלא את השורות".אפרתי שכנעו להצטרף לחטיבת הנגב בשל התמצאותו בנתיבי הנגב. כך השתלב דניאל כקצין סיור בחטיבת הנגב ומוביל שיירות אספקה לישובי הנגב.על כך יש מי שיוסיף ויספר שהוא היה החייל  הישראלי הראשון שהגיע למשטרת אום רשרש הנטושה ובעקבות זאת הושלם מבצע "עובדה" בכיבוש הישוב ,מה שמסמל את סיומה של מלחמת העצמאות.

לאחר המלחמה השלים כאמור את חוק לימודיו ושב לגבע ובה עסק בחינוך ,שכללה גם עבודה בגן הבוטני שהקים אביו בקיבוץ לצד הפעלת משתלה ופיתוח גידול החרוב למזון ומספוא.

יחד עם אשתו באותה עת יצא לארצות הברית והשלים ידיעות בלימודים נוספים בתחום השתלנות והמטעים בקליפורניה. שם הוא חידש לעולם את שיטת ההשרשה של חוטרי התמר בפוליאתילן והתרשם מהחוות ששילבו גידולים חקלאיים בשטחים גדולים עם מיכון מתקדם,לצד מפעלים ליצור תוצרת מגידולים אלו.במקביל פיתח קשרים עם חוקרים ידועי שם בפיתוח גידולי מטע רבים כדי לפתח בארץ ענפי מטעים מובילים. בה בעת קיים משתלה קטנה ועסק בגננות.

כאשר שב בגפו לגבע,שב למשתלה והפעם התמחה בעיקר ביצור שתילי שקד,פקאן ותמר,ובמקביל הקים מטעים ראשונים בעמק מגידולים אלו  במהלך הזמן הפך למגדל מוכר ואף למדריך במשרד החקלאות.לצד זאת הקים משפחה ובית נוסף בקיבוץ.בשנים הרבות שבהם עשה בשרות משרד החקלאות כמדריך וכמתנדב בגימלאות פרסם את עבודותיו בכתבי עת וספרות מקצועית בארץ ובחו"ל.הוא ראה ערך גדול לשבץ בכתיבתו עדויות מההיסטוריה היהודית והמסורת שלה כחלק מתפיסתו שהגידול החקלאי אינו רק אמצעי פרנסה בארץ אלא גם חלק מתרבותה.בדרכו זו רכש לו מכרים וידידים רבים בתחומי העבודה השונים בארץ ובחו"ל.

עוסק בשיפור ענף התאנים כגימלאי במשרד החקלאות

כמו כן סגר מעגל עם מפעלו של קושניר ז"ל,כשסייע בידע שצבר עימו בהקמה מחדש של חלקת האירוסים בקמפוס בגבעת רם בשנות השישים ובהמשך בפיתוח גידול מסחרי של הפרח.

טביעת אצבעו המקצועית ניכרת ברבוי השקד,התמר,הזית,התאנה,הגפן,האיריס ובאיתור זני צמחי תועלת נוספים ובפיתוח והטמעת שיטות גידול מסחריות למינים אלו.

בגיל 84 הוא מצא את מותו במימי גן השלושה.

אצבעות ירוקות:דויד צירקין (1892-1974)

דויד צפריר (צירקין) נולד בשנת 1892  בעיירה  בחבל מוהילוב ברוסיה הלבנה .אביו, בא מבית בו ראו ממון רב שבא לאחר עבודה מאומצת.אולם חלה בגיל צעיר  במחלה ממארת ונפטר בגיל צעיר יחסית.אמו,שעול המשפחה הוטל על כתפיה,נאלצה להתמודד עם גידול ילדיה בחיי דוחק. למרות זאת לא חסכה מבנה בכל מה שקשור בחינוך.למרות שלמד בחדר עד גיל 13,ניפתח לנושאים נוספים .עוד בגיל צעיר נחשף לגידול ירקות ולאחר מכן המשיך והתמיד בלימוד הבוטניקה והתנסה בהשרשת עצי נוי בגינת הבית.בימי נעוריו  הושפע מרעיונות סוציאליסטיים.בשנת 1911 נחשף לרשמיו של  צבי שץ על החיים בארץישראל וכך הצטרף ליוסף טרומפלדור ב"חבורת רומני",ועימם הגיע למושבה מגדל בארץ ישראל במהלך הזמן הזה שרת בגדוד העברי ולאחר תחנות שונות בדרכו בישוב הארץ הצטרף לאנשי ה"קבוץ הגדול", ממקימי עין חרוד.
כאשר נשלח מטעם הקיבוץ ללמוד חקלאות בגרמניה התגשם חלומו.לימים ידע לספר כי עוד בילדותו התקשה לשאת את ריקנותם של רחובות היהודים בעיירה,למול בעצים והצמחיה שהיו מנת חלקם של רחובות התושבים הנוצרים.בתחילה הקשו עליו להתחיל בלימודים משום ש-"היהודים אינם יודעים לעבוד",אולם הוא הצליח לשכנעם

ביכולותיו והתקבל לאחר שהעירו לו ש”הציונים כנראה אחרים"....

משחזר לארץ,הקים את המשתלה בעין חרוד שלטענת רבים היתה המשתלה הראשונה לצמחי יער ונוי בארץ ישראל.בדרכו העקבית צבר ניסיון בעבודה וידע ורתם לעזרתו חוקרים בעלי שם.בין הגידולים שתרם לפיתוח בארץ אפשר למצוא את הסייפן,הורד,ההרדוף ואת אלת הבוטנה.את הידע ריכז בחוברות וספרים.כמו כן לקח חלק פעיל בהתארגנות העובדים בארץ ישראל בהשתתפותו בועידת היסוד של הסתדרות,בהקמת ארגון המשתלות וביסוסו במשרד החקלאות.הקמת תחנת הריבוי בעין חרוד ולאחר מכן בחוות הנוי ברופין היו אבני דרך חשובות נוספות בחייו.דרך זו  הובילה אותו לקבל את פרס העבודה ב 1961 .הוא ניפטר ב1974  בעין חרוד.